אל תקיאי לי עכשיו.
אני יודעת שאת שונאת חומוס, אולי כמו שאני שונאת טונה, אבל
תשתדלי שלא יצא לך פה.
כמו שאני מכירה אותי, ואת מכירה אותי גם ככה, עם (חוסר) המזל
שלי, הקיא שלך ישפריץ עלי איך שתקיאי אותו. גם אם תסתובבי לצד
השני, גם אם תקיאי בשכיבה, גם אם לא תקיאי בכלל, יגיע עד אלי.
הבחילות האלה חייבות להיפסק.
תראי לאיזה לחץ את מביאה אותי. בכלל, אפשר לחשוב שאת בהריון.
אולי אלוהים התערב.
אלוהים מזיין אותך?
סתם, כי חשבתי שרק אותי הוא מזיין.
אחושרמוטה מזיין לי את החיים, את הצורה, את המוח...
זה בסדר, זה לא שמישהו שומע אותי עכשיו.
אם היינו בודקות בחלונות, או מהמציצן של הדלת, לא היינו מוצאות
איזה משועמם עם כוס או עם משקפת.
אז תירגעי, ואל תקיאי לי עכשיו.
זה בגלל הנסיעה של הקברניט. הוא לא יודע לקחת את הפניות
במהירות נכונה.
כל פנייה שלו, טוויסט רציני...
מעיפה אותנו לקיצוניות אחרת.
את בכלל זוכרת איך התחלנו?
אני התחלתי.
באיזו מסיבה.
הגעתי לבד, זה היה בערב הזה שידעתי שאסור לי לוותר, ושהפעם
משהו יקרה.
תאמת? הייתי חרמנית לא מהעולם הזה.
חרמנית, ונקיה רגשית. שזה השילוב המנצח, הלב והגוף משדרים
רווקות במלא הדרה.
ראיתי אותך רוקדת.
ידעתי שאם אני אדבר בדיוק את מה שאני רוצה ממך, יצליח לי.
פשוט ידעתי.
ממבט למבט, עברתי למשפט.
הסכמת.
מצאנו את עצמנו בשירותים,
את מלקקת את הריר שלי, אני נוגעת בכל מקום שהגעתי אליו, וגם
לאלה שהיה קצת קשה,
ראית מזה, איזו השקעה מכניסים בפעמים הראשונות האלה...
עוד מעט מגיעים. תוכלי להוציא הכל בחוץ.
נו... שתי מים או משהו. זה יוציא לי את כל החשק להמשיך לאכול.
(עוד חלק של פיתה נכנס לחומוס.)
לא יכולנו להפסיק להתנשק שם, זוכרת? בכלל לא שמתי לב שכמה
עיניים ננעצות בנו,
קלטתי את זה כנראה אחרי המון זמן, כשסוף סוף פתחתי (עיניים),
ונזכרתי שאני נמצאת בכוכב הלכת ארץ, ושיש אנשים על הפלנטה,
ושלשפתיים שלי מחוברות ידיים ואולי גם רגליים, (בודקת..)
כן, גם רגליים, חוץ מהשפתיים שלך...
יאללה... איך היינו פעם. כאלה להוטות וסוערות.
אני לא מאמינה שעשית את זה.
דוחה שכמוך. לפחות תביאי משהו לנקות אותי.
נו מור חומוס פור מי להיום, או לתקופה הקרובה.