האם באמת הכל הוגן באהבה ומלחמה? עולם כמו שלנו, שידע הרבה
אהבות ומלחמות, יכול להסכים עם המשפט הזה? מהי באמת הכוונה
במשפט הזה? המשפט, שמתיימר לחבוק בין ידיו אמיתות חברתיות
עולמיות, נכונות לכל, בכל מצב זמן ותקופה. האם המסכים עם המשפט
הזה באמת ראה שבוי-מלחמה? את אותו אדם יושב לו על כיסא
העינויים, "פטריוט אמיתי" כך אמרו עליו, "אדם עשוי ללא חת"
כינו אותו, אך הוא יושב לו שם, בוכה, חבוט בכל גופו, דמעותיו
ממליחות את פניו האמיצות, שידעו קרב מהו? אותו אדם, שחשב: "את
הנשמה אין לקחת" ואיבד את משמעות האמירה תוך דקות ספורות, אותו
לוחם שידע אובדן, כאב וצער ועכשיו אף חירותו נגזלה ממנו כלא
הייתה?
האם המסכים עם המשפט הזה ראה אדם שבור-לב? אדם שמרגיש, כי
העולם בגד בו? "זה יידע אושר מהו", כך אמרו עליו, "מאהב אמיתי"
כך כינו אותו. אך הוא יושב לו שם, מרגיש משותק, אינו יכול
לזוז, שכן התעללו ברגשותיו הטהורים, בליבו החם והאוהב. אהב את
הבלתי-נאהב, רצה את הבלתי-מושג, ניסה להבין את הבלתי-מובן,
נשבר על-ידי השובר, נפל על-ידי המפיל, לא עוד אהבה בראשו, האם
זו נקמה?
דבר הוגן על פי הגדרתו האוניברסלית הוא דבר שנעשה על-פי ההלכה.
הלכה היא סוג של דין, חוק- אם תרצו, וחוק הוא דבר קבוע,
שיודעים כולם את משמעותו ואמורים לנהוג על פיו. אם כך, בין כל
המלחמות והאהבות, שראה העולם, חייבת להימצא אמירה חברתית זו או
אחרת בעלת תוקף של חוק, אמת אוניברסלית, שכולנו יודעים אותה
ואמורים לחיות על פיה, ועל פי האמירה החברתית-אוניברסלית הזו
קבע האומר: "הכל הוגן באהבה ומלחמה", כאשר כוונתו היא: "כל מה
שנעשה במלחמה או באהבה ייחשב הוגן, ייחשב נכון על פי ההלכה,
הלא היא האמירה החברתית בעלת התוקף, וייחשב כדבר נכון ומן שורת
הדברים, שאנו מותרים לעשותם".
המשפט הזה, בעל ארבע המילים, יכול לשנות את פני החברה. אם ננסה
להעמיק במשפט נקבל, שאין לו כל בסיס לוגיסטי. ננתח את המצב,
שנקבע על פיו, שלב אחר שלב:
את כוונת הכותב, בלי שוב שינוי בתבנית המשפט, כבר הצגתי. זאת
על ידי הצגת הגדרת ההגינות. אם כך, אותו אדם, שמבצע פעולה זו
או אחרת, ייחשב לצודק ולעושה נכונה על פי האמירה החברתית
האבודה. המעשה עצמו ייחשב צודק, אך הבה ונפנה מבט לאותו אדם,
שייתכן שנפגע ממעשה זה. באחד מהמעשים הללו חייב להיפגע כבודו
של אדם, וזכויותיו הבסיסיות (כל המעשים ייחשבו הוגנים, כך שיש
מקום שכל הזכויות תיפגענה- מכיוון שאין זכות מבלי שיתקיים דבר
שיוכל לפגוע בה, ואותו דבר יימצא ממניין הדברים המותרים
וההוגנים- שכן כולם כאלה, הלא כן?). אם כך, במעשה פשוט, שייחשב
צודק, פגענו בזכות בסיסית ומכאן קיבלנו סתירה ישירה וכואבת.
כך שבסיס לוגיסטי אין לאמירה החותכת של גורס משפט זה.
אך אפילו אם נסיט עניינו מענייני ההגיון, ניקח צעד אחד לאחור
וננסה לבחון את העניין כשלעצמו; האם באמת ייתכן מצב בו יתכופפו
כל החוקים, כל התקנות ואפילו הזכויות הבסיסיות של אדם באשר הוא
אדם?
הזכויות הבסיסיות של אדם אינן מוענקות לא על-ידי משטר או מערכת
חוקים ותקנות זו או אחרת, הן עומדות לפני כל משטר וקיימות לכל
אדם מיום היוולדו. אין להשתמש בפועל סביל, כשמדובר על קיום
הזכויות, כי אין הן ניתנות אלא קיימות מעצם קיומן. הזכויות
הטבעיות וכבודו של אדם צריכות להתממש בכל מוסד, משטר, שלטון
וכדומה. הן באות לבטא את כבודו של האדם ואת המקום שהוא תופס
בהשוואה ליצורים אחרים. אין אלה רעיונות
חדשים-מהפכניים-חתרניים, שכן הם מוצגים בכתובים, בתחילתם בכדי
שלא תהא שום אי-הבנה לגביהם. מערכות החוקים במשטרים דמוקרטיים
באות לאחד את הזכויות ולתת להן תוקף אזרחי-מדיני. בין החוקים
נמצאים להם גם חוקי המלחמה, גם הם מוזכרים בכתובים.
אם כך, איך ייתכן הדבר, שתתכופפנה להן הזכויות הבסיסיות של
האדם? כיצד ייתכן, שכל מעשה ייחשב תקין ועל פי הלכה? ההלכה
האבודה הזאת כנראה הייתה אבודה זמן רב מדי, אנו יכולים לראות
אותה כתובה במערכת הזכויות הבסיסיות של האדם. עד לכתיבת זכויות
אלה והכרתן הייתה זו אמירה חברתית בלתי נודעת, אך עם
המודרניזציה והליברליות, שהחלה מתפרצת בעולם, תוקנו זכויות
האדם וכיום הן בין-לאומיות ובאות לידי ביטוי במשטרים
הדמוקרטיים בכל העולם. הרוצה להבין לעומק את הזכויות הבסיסיות
של האדם אין לו אלא להסתכל במספר מסמכים היסטוריים, כגון:
"ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם" (האו"ם, 1948), "הצהרת
זכויות הילד" (האו"ם, 1959) וכהנה וכהנה.
אם כך, נחזור למשפט: "הכל הוגן באהבה ומלחמה" ונקבל, על פי
סקירה וניתוח פשוט, שהכוונה היא שכל מעשה, אף כזה שיפגע בזכות
בסיסית של אדם, ייחשב צודק על פי ההלכה, אותה ייחסנו למגילות
זכויות האדם, ומכאן- פעולה שתפגע בזכות יסוד של אדם תהא נכונה
על פי זכות היסוד של האדם-ומכאן קיבלנו סתירה כואבת אף יותר.
לסיכום המאמר, ייתכן כי הקורא יכסוס ציפורניו בעוד אינו מבין
איך הצלחנו להוכיח שמשפט כזה, שנאמר מתוך הבנה אידיאולוגית
כוללנית של אדם, הוא לא מן ההגיון. התשובה לכך פשוטה, לשם
ההוכחה הזו השתמשנו במספר אכסיומות, שמקורן במשטר דמוקרטי
וברוח הליברליזם החברתי-מדיני, ועשינו שימוש נרחב בזכויות
האדם, שאותן ייחסנו להלכה החברתית, שכן חייבת להיות כזאת, כי
אם לא, אין משמעות למילה: "הוגן" (ראה הגדרתו בתחילת המאמר).
ומכאן, לסיכום, במשטר דמוקרטי, או בכל משטר הדוגל  בזכויות
האדם ובהכרה של משטר כענייני ציבור, כגון רפובליקה (res
publica- ענייני ציבור), המשפט הזה אינו נכון ומתקבלת בו סתירה
חד-משמעית. במשטרים אחרים, כגון משטרים טוטאליטאריים כאלה או
אחרים, האכסיומות החברתיות שונות והאמירה החברתית מתכופפת
לפיהן, ולכן ייתכן כי המשפט יימצא צודק, אך גם במצב כזה- רק על
פי אידיאולוגיה כזו או אחרת.