היו לי הרבה אהבות בחיים, אני לא אגיד שלא.
אז, בגיל 17, כשיצאתי עם ליזה והיינו הולכים לבית הקפה בשכונה
הישנה ושותים קפה. בגיל 23, כשיצאתי עם רונית והיינו רוקדים כל
הלילה.
היום, אני כבר בן 27, ונותרתי רווק. תמיד הייתי אחד של סטוצים,
ולא ציפיתי שאשאר כזה. כהרגלי, אני עובר מבחורה לבחורה. אף פעם
לא הייתי מאוהב, ואף לא קרוב לזה. כשחושבים על זה, אני
מהטיפוסים האלה שלעולם לא יתחתנו, ואני לא חושב שאני בנוי לזה.
קבעתי לצאת לדייט עם בחורה אחת, לא זוכר שמה, לשבוע הבא.
חתיכה, משהו כמו שצריך. רזה, גבוהה, יפה. מישהי שהייתי עושה אם
לשים את זה במילים פשוטות.
פגשתי אותה בדרך לעבודה כשעצרתי למלא דלק. היא ניסתה לעקוף
אותי ואני עמדתי בתור כבר 3 דק', איך אפשר שלא להתעצבן?
. יצאתי אליה מן המכונית וברגע שראיתי אותה פשוט לא יכולתי
לצעוק. חשבתי לעצמי, עם המראה שלה והשנינות שלי למה שלא יסתדר?
אז הזמנתי אותה לדייט.
ביום של הפגישה הצטיידתי היטב. אפטרשייב, דאורדורנט, לבוש, מה
שצריך כדי לכבוש את ליבה. אספתי אותה מביתה בשעה 8 ונסענו
במכונית עד לחורשה בחיפה. טיפסנו ביחד במעלה השביל שם חיכה לנו
שולחן שהבאתי קודם לכן עם נרות.
פתחתי את השקית שהבאתי, והוצאתי ממנה בקבוק שמפניה
וסנדוויצ'ים, לא משהו מפואר. די בניתי על לשכר אותה. שתינו,
צחקנו, נהנו. במהלך הפגישה הבנתי עד כמה אני לא בנוי למחויבות.
הערב הרומנטי נגמר היטב, כמו שציפיתי. היא שאלה אותי אם אני
רציני לגביה, ועניתי שכמובן שכן, אפילו בפוליגרף הייתי עובר
שאלה כזו; כ"כ הרבה דברים שאני כן רציני לגביהם....
היא שאלה מתי ניפגש בשנית. נבהלתי, למה צריך להלחיץ? פגישה אחת
בזמן אחד, ואם הייתי רוצה להזמין אותה לפגישה שנייה הייתי
מזמין! אמרתי לה בעדינות שאיני מעוניין, אך באמת שהיה כיף.
לבשתי את מכנסיי והיא התחילה לבכות. לבכות!!!! היא אמרה שהיא
שאלה אותי אם אני רציני ואמרתי שכן, אבל מה גבר טיפוסי היה
עונה שניה לפני?

הסברתי לה את המצב, אף פעם לא היה לי טאקט. "ככה זה בנים",
אמרתי לה, והיא המשיכה ליילל! אוף בנות מה הסיפור שלהן! למה
לעשות סיפור ומה לעזאזל הבעיה בסטוצים? הסעתי אותה הביתה
ונסעתי מדוכדך לביתי שלי. הלכתי לישון, וההרגשה לא עזבה אותי
כל הלילה. קבעתי איתה פגישה שניה, בחוסר אונים.
כל החברים שלי הפצירו בי לצאת איתה עוד פעם, בין אם כי היא
יפה
או כי פשוט ממש יצאתי מניאק, כך הם אומרים.
פאק, בנות. הן יכולות להיות מטומטמות. הכל הלך טוב, אפילו
מצוין.
בהתחלה הייתי קצת נבוך, אין ספק, אבל יותר מאוחר-
אותו דבר כמו פעם קודמת, אני חושב. אולי לא אותו דבר, הבנתי
שיש בה משהו, היא באמת מקסימה, ולשם שינוי יצא לנו גם לדבר...

היא קמה והתלבשה. ביקשה שאסיע אותה הביתה. תהיתי למה היא רוצה
ללכת כבר הביתה, איזה מין בחורה היא זו? הערב רק התחיל!
היא עוד שואלת אותי למה א-ני עושה מזה סיפור!
למה אני עושה סיפור?- אחרי הכל זה רק סטוץ ושאני רציתי את זה
כמוה אם לא יותר. . אני לא מאמין! היא ניצלה אותי!
פאק, בנים. אנחנו יכולים להיות מטומטמים.