לך תסביר למשורר
איך זה שהכאב מפוצץ
אבל אי אפשר לכתוב אותו
או שלא יודעים איך
כשאין שום דרך להפוך את
הכאב למרגש
כשרק מסך שלילי עוטף את ליל המחשבות
ושריד קטן של כעס חורז לו מנגינות
אך לך תסביר למשורר
על מה הציפורים שרות

לך תסביר למשורר
את חוסר יכולת הביטוי המשתקת
את תחושת השמש ששונאת לרדת
על החיים על העולם
על מציאות כל כך חונקת
ואת הנסיונות לנסח את האכזבות
לסיפור קצר עם תוכן שיעורר
רצון לחיות
לך תסביר למשורר
שאתה שנים זועק להנחיות.

אבל המשורר שמע
המשורר תמיד ידע
את התרומה הגדולה ביותר שתרם העולם
תחושת הוויסקי שזורם בו במקום דם
ורק למשורר נתפסים שרירים
ונקרעות רצועות
מרוב הנפת הראש כדי לסיים את כל הכוסיות
ולא להשאיר טיפות
הן רק נוסטלגיות לדמעות
שבמילא יגיעו מהר
וזו תהיה תגובת המשורר
על גבי דפים שהצהיבו
כמו החריפות שהסתגלה יפה לגוף
עכשיו היא מלמדת ת'כאב כיצד לעוף
אבל הנה הסיוט חוזר
המשורר לוקח דף ועט וממהר
לרשום את מה שלא תלמד ממשורר.

אני קראתי את מכתבך
ובאמת לא הבנתי את מה שניסית להסביר
רק תנסה לקחת עט ואיתו למחוק
את כל מה שאתה מכיר
את החיים בכפר
את היאוש בעיר
את כל אותם שדים ששאפת להעיר

מה הבעיה שלך קורא יקר, נלהב
האם אתה מוטרד מעבודה, מלימודים
מהחיים מהמצב?
אם הצלחתי להוציא
ואתה הצלחת להכניס
חייבת להיות תקווה לשנינו
גם בלי שזה יכעיס
ואם אתה נרדם מול המסך השלילי
ואז חושב עליי, על אומללותי ומיד מתעורר
תדע- הצלחת להבין ת'משורר.