נשמע צלצול בבית הקשישה,
היא רצה אל הטלפון,
כולה ציפיה,
מי מתקשר,
מי זוכר אותה?
קול גבר צעיר,
בעל ביתה,
מתעניין, שואל לשלומה.
האישה,
נושמת לרווחה,
מאושרת עונה לשאלה.
הגבר הצעיר מזמין אותה לביתם,
אין שום יום הולדת או חג,
פשוט להתארח בבית הבת.
הקשישה מאושרת,
ליבה יוצא מהמקום,
עונה בחיוב להזמנה,
כשעל שפתיה,
חיוך רחב המביע הנאה.

אישה קשישה,
אישה בודדה,
יושבת על הספסל -
מחכה להם שיבואו לקחת אותה.
עוברת שעה, וכבר שעתיים,
אין לזכר לבת ולבעלה בינתיים.
גשם נוטף,
לאישה קר, אבל אין דבר -
העיקר לפגוש את הבת,
לבוא לביתה החמים,
סוף סוף להיפגש עם הנכדים.
עוד כמה דקות חולפות,
כשלפתע המכונית של הבת מול עיניה,
הרגע הגדול סוף סוף הגיע.
חיוך עולה על שפתיי האם,
מביטה אל עבר המכונית,
מחכה לצאת בתה,
אולם במקומה יוצא בעלה.
הגבר הצעיר מביט בקשישה,
מודיע לה שהפגישה התבטלה.

בלית ברירה,
היא שבה אל ביתה,
ריק מאדם,
לינוק מעט חום,
שלא קיים.