כשהים כועס והגלים רועשים - אני מתרחקת,
כשהרוח מתעצבנת ומכה באנשים - אני נבהלת.

כשהקיץ מדכא כל תחושה אפשרית - אני מתמודדת,
כשהחורף מגיע - אני לגמרי מחייכת.

כשבהיר ונעים - אני לא מתחברת,
כשאפל וקר - לשם אני שייכת.

כשיגיע היום בו הרחוב יהיה שקט,
היום בו העלים היבשים יתנוענעו כרצונם על הכביש והצליל
האופטימי יצליח לצאת,
רק אז... אצליח לצאת מדמותי המבועתת.


                       24.7.04