(מוקדש לרון)



התלבשתי, הסתרקתי, עישנתי,  צחצחתי שיניים, עשיתי כמה שיחות
טלפון
וזה היה סוף העולם.
סוף העולם הגיע בשעה 12:00 , בדיוק.
במין אירוניה מדהימה כזו, של אמצע היום.
אלוהים סופסוף הצליח לספר בדיחה טובה, כזו עם פאנץ' ליין
והכל.
אני בטוחה שהוא, וגבריאל וחננאל ו... מי שלא יהיה שם, שוכבים
להם למעלה על הענן הצמר גפני שלהם, ונקרעים מצחוק על איזו
היינקין וג'וינט משובח, ובן לבן הם בטח מריצים בדיחות שואה,
סתם בשביל הדחקות, ומעשנים ווינסטון לייט, למרות שתמיד חשבתי
שאלוהים, אלוהים זה מלבורו מדיום.

מוזר, איך סוף העולם מגיע בצורה כזו שאתה אפילו לא שם לב, לא
מצמצת והנה-סוף העולם.
אני לא חושבת שעוד מישהו שם לב לזה, זה קרה מהר מידי, אבל תמיד
אמרו שאני חדת אבחנה, אן משהו כזה.
סוף העולם, לא היה בכלל כמו שתארו אותו -"אש גופרית ותימרות
עשן" כן בטח, היום, אפילו לטרנטינו אין כסף לאפקטים
אז לעולם ?
אפילו אלוהים באוברדראפט.

סוף העולם היה דווקא שקט כזה, אור לשניה, כמו אצל רופא עיניים,
כזה אור שמסנוור אותך, ואז -זהו.
כלום.
שקט... שקט יפה כזה, בלי צפצופים באוזניים, פשוט שקט.
וזה הרבה יותר נחמד ממה שחושבים, ואני חושבת שאם אנשים היו
יודעים לפני איך היה הולך להיות סוף העולם הם לא היו מפחדים כל
כך.
אבל אנשים לא יודעים כלום, כלום חוץ מלפחד.
וגם את זה הם לא עושים הכי טוב.
אנשים, שחושבים על זה, גם לא ממש חכמים, אחרת לא היינו מגיעים
לזה-סוף העולם.
לא שזה משנה כבר עכשיו, כי אין כאן כלום יותר, חוץ משקט, שקט
וקצת רוח, ורודה כזו, שעושה כאילו היא נודעת בך, אבל היא לא
וחם לך, אבל רגוע, ואתה לבד, באמת לבד.
שוכב על הגב ומחכה לטוב, ואולי רק שאלוהים ירחם עלייך ויזרוק
לך איזה מלברו מדיום אחת.
סוף העולם.