ניסו: טוב, אז בגלל שהבמה הם מתקמצנים על האותיות לא הצלחנו
לשים את השם בתוך הכותרת כמו שכולם עושים. בשביל זה הוא יבוא
רק פייר-לואיג'י-כעת:

ניסו גרין ודובי ואן-רוייזר מציגים: הקרב על המילקי


[כלא צבאי, שעת ערב מוקדמת. ניסו יושב ומעשן סיגריה]

ניסו: יושב אני בכלא שש, איי לה דיר לה דה דה, יושב יושב
ומחשש, איי לה דיר לה דה דה [יונק מהסיגריה] פיייייייייי איזה
דפק... מחשש עלק... [בוהה בסיגריה] מה זה, מה שמו בתוכו? [זורק
את הסיגריה בעצבים, כמעט ופוגע בדובי, שנכנס לתמונה ומתיישב
לצידו]

דובי: למה זרקת?
ניסו: אה, גבר, מה קוצ'ה?
דובי: בסדר... למה זרקת הסיגריה?
ניסו: למה זה סיגריה מסריחה זה למה.
דובי: אתה יודע, רובינשטיין אומר שממלאים אותה בצואת גמלים.
ניסו: וואלה?
דובי: כן.
ניסו: הרובינשטיין הזה יודע דברים, אה?
דובי: כן... הוא גם אומר שעוד מעט ישחררו כאן את כל הכלואים.
ניסו: וואלה?
דובי: כן, בגלל ההתנתקות. רוצים לפנות מקום, כי הולכים לעצור
את כל המתנחלים שישתמשו באלימות.

[ניסו מהנהן. דובי גם. כעבור דקה:]

ניסו: תגיד, גבר, יש עליך סוכרייה, אתה יודע, מהאלה הקופצות?
דובי: לא, נתתי את כולן לרובינשטיין בשביל שהוא יסכים לישון
מעליי.

[ניסו מביט בדובי בתמיהה]

דובי: במיטה למעלה, בקומותיים.
ניסו: אני חייב משהו מתוק.
דובי: מאיפה נשיג עכשיו משהו מתוק?
ניסו: ניכנס למטבח.
דובי: אנחנו בכלא, ניסו.
ניסו: אל תדאג, יהיה בסדר.
דובי: אנחנו נסתבך.
ניסו: מה אנחנו נסתבך מה שהרגע אמרתי ז'אן-פול-ברור אל תדאג
יהיה בסדר, לא?
דובי: אנחנו נסתבך, ניסו.

[דובי וניסו מתגנבים לעבר המטבח]

דובי: אנחנו נסתבך, ניסו.
ניסו: תהיה בשקט דודלי אתה לא רואה אנחנו מתגנבים פה?
דובי: יתפסו אותנו!
ניסו: לא יתפסו... אני אומר'ך, כל המד"כים פלוס הסגל הם עכשיו
במועדון רואים את הגמר של כוכב נולד.
דובי: שתיים.
ניסו [מהנהן]: שתיים, כן.

[הם עוברים ליד המועדון ומציצים פנימה. בטלוויזיה מופיעה שירי
מיימון, שמזייפת את 'חורשת האקליפטוס']

ניסו: 'סתכל, 'סתכל, תראה איזה יופי... יא-אללה...

[קלוז-אפ על הציצים של שירי]

דובי: היא מזייפת נורא.
ניסו: זה לא זה לא זה לא נורא, 'סתכל, 'סתכל... איזה יפים הם.

[קלוז-אפ נוסף על הציצים של שירי]

דובי: אם נעמי שמר זכרה לברכה הייתה שומעת את הביצוע - היא
הייתה מתאבדת בקברה.
ניסו: למה אתה מדבר על מוות למה שפה מולך יש את טעם החיים.

[הבמאי עובר להתמקד בשלט פרסומת לקוקה-קולה. אחרי שנייה וחצי
הוא חותך חזרה לשירי מיימון והציצים המקפצים]

ניסו: טעם החיים אני אומר'ך. [מלקק שפתיים]
דובי: נו, באמת... ניסו, אתה לא יודע שמחשופים וציצים זה טריק
זול שבסך הכל נועד למשוך צופים?
ניסו: בז'ז'ים אתה בא להגיד לי זה טריק זול?
דובי: כן, טריק זול. ונדוש.
ניסו: תגיד, יש איזה משהו שאתה רוצה אולי להתוודות?
דובי: לא.

[שירי יורדת מהבמה. במקומה עולה שי גבסו]

ניסו: יאללה בוא, בוא נלך למטבח.
דובי: רגע, לאן אתה ממהר?

[ניסו מביט בדובי, בתמיהה]

ניסו: אני הולך!

[ניסו ודובי במטבח החשוך. בידיו של ניסו צמד גביעי מילקי. הם
פונים לכוון דלת היציאה, אבל נתקלים בקיר]

ניסו: מה זה, הזיזו את הדלת מאז שנכנסנו?
דובי: אנחנו נסתבך.
ניסו: די כבר דובי באמת מספיק ודי! כמה פעמים אפשר להגיד אותו
משפט?

[האור במטבח נדלק. הימרי ההילר צץ מול דובי וניסו]

הימרי ההילר: עצור! אתה הומו!
ניסו: הלו דודלי, למי קראת הומו?
הימרי [נבהל]: לא לך, לא לך.
ניסו: תתנצל.
הימרי: אני מבקשת סליחה.
ניסו: פעם אחרונה, כן?
הימרי: אתה רוצה אני מהפנטת אותך?
ניסו: לא.

[ניסו ודובי חולפים על פני הימרי לכיוון דלת היציאה]

ניסו: נו, היה קשה? [דובי בוחר בזכות השתיקה] אמרתי לך סמוך
עליי. אמרתי'לך או שלא אמרתי'לך? [דובי עדיין שותק] אין, מילה
של ניסו זה מילה.

[הם פותחים את דלת המטבח, ונתקלים בקצין גבוה ששיערו מקליש
ולסתו פונה ימינה]

סא"ל שפיגלר: עצרו! מה אתם עושים כאן?

[ניסו ודובי מהרהרים. כעבור שתיים-עשרה שניות:]

ניסו: אני לא זוכר.
הימרי: אתה רוצה אני מהפנטת אותך?
ניסו: לא.
סא"ל שפיגלר: זה דווקא רעיון טוב. [מסמן להימרי לגשת לעבר
ניסו]

עשרה ימים קודם לכן

[בסיס צבאי אי-שם. דובי יושב בחדרו וקורא ספר, ניסו נכנס]

ניסו: אה, גבר, מה קוצ'ה?
דובי: וואלה, סבבה [ממשיך לקרוא את הספר]
ניסו: מה אתה קורא לי ספרים? מה, אתה הליקופטר? שים, שים
טלוויזיה.

[דובי מניח את הספר הפוך על השידה. המצלמה מתקרבת אל גב הספר
ומתמקדת בחלקו התחתון: "...אין ספק כי יצירת ביכורים פנטסטית
זו תחלחל אל נשמות הקוראים ותרטיט את לבבותיהם, וכי אף עין לא
תיוותר יבשה בתום הצלילה אל ההרפתקאות - הפיזיות, הוירטואוזיות
והמטאפיזיות - שנטוו ביד יציבה ורגישה מאין כמותה. המפגש
המפתיע שמציע הסיפור מכונן אחווה של השתקפויות ובבואות
והתאמות. בכל מצב כשלעצמו יש שבר פנימי, וכל דמות נקרעת בין
שני עולמות מקבילים. המעברים בין החלקים שמהם מתבשל הסיפור הם
דרך דמיון, דרך מילה חוזרת, דרך ג'סטה משותפת; ובלב הפרוזה
נוצרים דימויים שיריים נפלאים, מטאפורות מסועפות, רבות משמעות.
היו סמוכים ובטוחים כי קולה הייחודי, הצלול והמהפנט של הסופרת
הצעירה והמוכשרת-להפליא מאיה בנימין יהדהד בחיינו עוד שנים
רבות, כאבן המוטלת לתוך אגם הנפש ומחוללת בו מעגלים רבים,
ההולכים ומתרחבים.  - מ.פ."]

ניסו: ערוץ שתיים, כן?
דובי: מה משדרים היום בערוץ שתיים?

[הטלוויזיה נדלקת, על המסך מופיע צביקה הדר, בתלבושת שכבר
בשנות השבעים נראתה מגוחכת לחלוטין. הוא מכריז: "בשעה
טובה-בה-בה שלב הראש בראש מאחורינו... והיום בכוכב נולד-לד-לד
ספיישל סבנטיז-טיז-טייייייייייייז. טוסו איתנו ועם המתמודדים
המוכשרים-רים-רייייייייים למסע אחורה במנהרת הזמן-מן-מן עם
שירים שחבל על הזמן-מן-מאאאאאאאאאאאאאן!"]

ניסו: ווא ווא ווא כוכב נולד.
דובי: שתיים.
ניסו [מהנהן]: שתיים, כן.
דובי: אתה יודע שאחות של רובינשטיין התחילה לצאת עם בן שרעבי?
ניסו: בן שרעבי?
דובי: כן, בן שרעבי.
ניסו: בן שרעבי... [מאמץ את זיכרונו] ... מי זה, זה המוכר
בחנות כלי-כתיבה עם הכובעים המצחיקים?
דובי: לא, מה פתאום... מה קרה לך, ניסו, בן שרעבי הופיע בכוכב
נולד.
ניסו: כוכב נולד?
דובי: אחד.
ניסו [מהנהן]: אחד...
דובי: כן, בעונה הראשונה.
ניסו: וואלה.

[בטלוויזיה יוצאים לפרסומות]

ניסו: מה זה עכשיו הפרסומות האלה? שים שים ערוץ אחד למה שמה יש
רק תוכניות מבלי שמזרזרים את השכל.

[דובי מציית. בטלוויזיה יהורם גאון צונח למרכז במה, הממוקמת
ברחבת הכותל המערבי. ברקע עוזרת הפקה בלונדאווית עושה נעים
למנהל רשות השידור, שמצידו עושה נעים לראש הממשלה, שבעצמו עושה
נעים לדודי אפל. יהורם גאון מכריז בקול גדול: "הנני כאן!"
ומתחיל לשיר את השיר]

ניסו: פייייייייייייייייייי איזה דפק! מה זה זה?
דובי: זה שיר יפה ונוגע ללב, ניסו.
ניסו: אל תגיד לי יפה ולך תכין לי קפה ואל תגיד לי נוגע למה...
אוי באמת אדון דובי שפייר-לואיג'י כעת השנה היא 2004 מי עושה
כאלה שירים ב-2004, אה? תביא, תביא ת'שלט.

[דובי מציית]

ניסו: בדוגרי אני מרגיש שכאילו חזרנו בזמן.
דובי: זה שיר איכותי ומרגש.

[ניסו מעביר תחנה. הטלוויזיה מעלה שקופית של ערוץ 10, התוכנית:
הפרסומות הכי סקסיות בעולם]

ניסו: טוב אז אפשר לראות שזה כמו שאומרים מאד שכונה למה שמה,
בערוץ עשר, כן? יש פרסומות בתחפושת של תוכנית.
דובי: בעולם התקשורת של היום אין שום דרך להתחמק מפרסומות.
ניסו: טוב אז עליי הם לא יכולים אלף.דלת.לעבוד.

[בטלוויזיה מופיעות שתי בחורות, שמתמזמזות בלהט בתוך בקתה
מוארת-אח. אחת מהן נשארת בתחתונים וחזייה, השנייה בג'ינס בלבד.
הראשונה שולחת יד ענוגה אל מכנסי השנייה, מכייסת אותה ואז רצה
החוצה במהירות, צרור מפתחות בידיה. היא מתניעה ג'יפ ונעלמת אל
האופק. קריין בעל קול באס עמוק מכריז בחושניות: "ג'יפ פנטארקס,
יותר טוב אפילו מסקס".]

דובי: אתה רוצה להעביר ערוץ?
ניסו: למה אתה ממהר למה? רגע בוא נראה בוא ניתן להם צ'אנסה.

[בטלוויזיה מופיעה הפרסומת 'הקרב על המילקי'. אקי אבני וסנדי
בר מנהלים דו-קרב הכולל מבטים יוקדים וחרבות חדות, שבסופו זוכה
סנדי במעדן החלב הנחשק]

ניסו: תגיד, זה לא המם-פיי שלנו מהטירונות?
דובי: כן, זה באמת הוא.
ניסו: נראה לי עכשיו הוא עושה ספרים.
דובי: מה פתאום? הוא נסע לאמריקה, הוליווד.
ניסו: הוליווד?
דובי: כן, רצה להיות שחקן.
ניסו: זה?
דובי: כן.
ניסו: והלך לו?
דובי: הוא שיחק גופה באיזה סרט.
ניסו: מה, אבל זה מביא מזל רע!
דובי: זו סתם אמונה תפלה, אל תאמין לה. יש לי דוד, אתה שומע,
הוא שיחק חייל שמת בהצגת סיום של התיכון, ואחר-כך פתח עסק
משגשג למכירת פ-
ניסו: טוב, אל תעשה לי פה פרסומת.

[בטלוויזיה מופיעים שני גברים שמתמזמזים בלהט בתוך בקתה
מוארת-אח. הם נפטרים במרץ מהבגדים שלהם ומתנשקים בחושניות. אחד
מהם שולח יד ענוגה לתוך כיס מכנסיו של השני]

ניסו: פייייייייייייי איזה דפק! מה זה זה?

[ניסו ממהר לכבות את הטלוויזיה]

דובי: רגע, אל תכבה.
ניסו [מסיים לשתות את הקפה, ומניח את הכוס, הפוכה, על השידה]:
בא לי משהו מתוק. יש לך סוכרייה, אתה יודע, מהקופצות האלה?
דובי: לא, נתתי את כולן לרובינשטיין.
ניסו: למה אתה עמה?
דובי: לא, הוא הבטיח לזייף בשבילי גימלים.
ניסו: בוא, בוא נלך למטבח.
דובי: אנחנו נסתבך.
ניסו: אל תדאג, יהיה בסדר.
דובי: אתה כל הזמן אומר את זה.
ניסו: מה פתאום, זה פעם ראשונה.
דובי: אנחנו נסתבך.
ניסו: מה אנחנו נסתבך מה שהרגע אמרתי ז'אן-פול-ברור אל תדאג
יהיה בסדר!

[דובי שולח אל ניסו מבט של 'אני יודע שיש כאן דה-ז'ה-וו, אבל
לא מצליח לשים עליו את האצבע']

ניסו: בוא, בוא למטבח.

[במטבח של הכלא:]

סא"ל שפיגלר [להימרי]: חייל, אני מאוכזב ממך.
הימרי: למה לעשות מכל טעות טיגריס?
סא"ל שפיגלר: אני מציע שתפסיק עם ההתחכמויות האלה, לפני ש...
הימרי: אני מתנצלת.
סא"ל שפיגלר: ביקשתי ממך להחזיר אותם עשר דקות אחורה, לא עשרה
ימים!
הימרי: אתה בטח אומר לעצמך, היי, מי זה הפוסטמון הזה שלא יודע
לעשות היפנוטים, אבל תדע לך שזה לא אשמתי.
סא"ל שפיגלר: אז מי אשם? תכף תגיד לי שהתקשורת אשמה.
הימרי: תגחגך, תגחגך... אתה תדע לך אדוני שזה בגלל שיש פה
ויברציות מאד מאד חזקות. [שולח מבט רב-משמעות לעבר דובי]
דובי: מה אתה בכלל עושה בכלא?
ניסו: כן, מה אתה בכלל עושה בכלא?
דובי: זה ממש מוזר... ועוד עם התלבושת הלבנה המשונה הזו.
ניסו: כן, למה אתה לובש שמלה?
הימרי: אתה תסלח לי, אדוני! זה לא שמלה, זה גלימה.
דובי: זו שמלה!
הימרי: חייל, אתה רוצה אני מהפנטת אותך?
דובי: לא.
סא"ל שפיגלר: דווקא מוצא חן בעיניי הרעיון.

[הימרי ניגש להפנט את דובי]

סא"ל שפיגלר: אבל בלי הרבה ויברציות. ברור?

[בקומה ה-21 של מגדל יוקרתי, בתוך משרד פרסום מעוצב בקפידה:]

המנכ"ל: טוב, כפי שאתם ודאי יודעים, בשבוע עבר, הממ, אקי
אבני... פפפפ... הוא, הממ...
קופירייטר א': נסתלק מאיתנו בטרם עת.
קופירייטר ב': הזדכה על הציוד.
קופירייטר א': קיבל העברה לעולם שכולו טוב.
קופירייטר ב': החזיר את נשמתו לבורא.

[שלושתם מגחכים. כעבור תשע שניות:]

קופירייטר א': נקטע לו הפתיל.
קופירייטר ב': נכבה לו האור.
קופירייטר א': עלה על הרכבת לכיוון אחד.
קופירייטר ב': הוא מלקק תותים בשדות הנצח.
קופירייטר א': הוא משמש קינוח לתולעים.
קופירייטר ב': אפשר להגיד שהוא חצה את קו הסיום.
קופירייטר א': הגיע לסוף המעגל.

[קופירייטר ב' והמנכ"ל מביטים בקופירייטר א' בתימהון]

המנכ"ל: טוב, בואו ניכנס למוד של עבודה, אוקיי? אוקיי.

[קופירייטר א' וקופירייטר ב' מהנהנים]

המנכ"ל: אנחנו חייבים להמציא פרסומת חדשה למילקי, תוך ארבעים
ושמונה שעות. קדימה, תנו לי רעיונות, תנו לי רעיונות, תנו לי.

[השניים חושבים. נורות נדלקות מעל ראשיהם, אך מתנפצות בן-רגע.
כעבור שלושים שניות]

קופירייטר א': יש לי רעיון!
המנכ"ל: שדר...
קופירייטר א': הראל סקעת והראל מויאל, כן? עומדים על במה, משני
הצדדים, כן? באמצע עומד גביע של מילקי.
קופירייטר ב': אהבתי את הסטארט...
קופירייטר א': הם שרים סולואים, כן? והקהל מוחא כפיים. מי
שמקבל יותר דציבלים - מתקדם צעד לכוון המילקי עד שאחד מהם, כן?
זוכה בו.
קופירייטר ב': אולי, תשמע, אולי נוסיף שמי שמקבל פחות דציבלים
- צריך להוריד פריט לבוש?
קופירייטר א': אהבתי את האקסטרא.
המנכ"ל: אוקיי... אוקיי... [מהרהר] אם יש הורדת בגדים, לא כדאי
לעשות פרסומת עם בחורות?
קופירייטר א': בחורות?
המנכ"ל: בחורות, כן. בחורות. נגיד... נינט מול חנה לסלאו.

[ניגרי חייכן נכנס לנקות את שברי הזכוכית]

קופירייטר ב': חנה לסלאו?
המנכ"ל: אז גלי עטרי.
קופירייטר ב' [מעווה פרצופו בגועל]: גלי עטרי?
המנכ"ל [בחשש]: הממ... פפפ... ענת עצמון?
קופירייטר א': היא כבר לא מתפשטת.
קופירייטר ב': לא?
קופירייטר א': לא, היא הגיעה למסקנה שהיא מאד מוכשרת.
קופירייטר ב': המון פוטנציאל?
קופירייטר א': פעם היא תצליח.
קופירייטר ב': אם ירצה הגורל?
קופירייטר א': אז עכשיו היא עושה אמנות רצינית.
המנכ"ל: טוב, סגרנו על סקעת ומויאל. אוקיי? אוקיי.

[בסיס צבאי אי-שם. דובי וניסו יושבים בחדר וצופים בטלוויזיה,
שפתוחה על ערוץ שתיים. יאיר לפיד ואלי יצפאן צועדים בנינוחות
בסופרמרקט, עשרות מוצרי מזון מכל צדדיהם. הם מפרסמים תוכנית
חגיגית לקראת ראש-השנה, "לתת להם בכפיים" (משדר בו יתארחו
אזרחים עניים שיעברו שלל חוויות מגבשות/משעשעות/משייפות
אישיות. משימה ראשונה: מחיאת כפיים לשר האוצר, מר בנימין
נתניהו, עפ"י הקצב של 'הו-הא, מי זה בא? ראש הממשלה הבא!',
במשך עשרים וארבע שעות ברציפות. העונש למי שלא עומד בקצב:
קטיעת ידיים. משימה שנייה: שחייה למרחק ק"מ וחצי בקישון או
זחילה על נייר זכוכית, עד שמגיעים למגפי הבוקרים המהודרים של
האחים עופר ו/או נעלי הזמש האלגנטיות של בני משפחת דנקנר.
המנצח: מי שמשאיר הכי מעט פיסות עור לאורך המסלול. נקודות
בונוס יוענקו עבור שחייה/זחילה בעירום. משימה שלישית: ליקוק
עכוזה (הנאה) של שרי אריסון, עד שיבריק. השופט בשלב זה: מר רני
רהב. המצטיינים בשלושת השלבים הראשונים יעפילו לשלב הגמר. כל
אחד מהם יצויד בשלושה ק"ג עגבניות רקובות, ויידרש לבחור האם
הוא:
א. אוכל את העגבניות כמו שהן.
ב. מכין שקשוקה א-לה אייל שני.
ג. מכין שקשוקה עפ"י המתכון של בוקששתר.
ד. מכין שקשוקה נוסח עדות גיל חובב.
ה. מטיח את העגבניות בפרצופו המדושן של כבוד שר הפנים אברהם
פורז.
ו. מפסל מהעגבניות ויברטור ענק ונועץ אותו ברקטום שלו עצמו.
כל מי שיבחר נכון - יזכה להצטלם עם יעל בר-זוהר ויקבל שוקו
ולחמנייה).
יאיר לפיד, פניו רציניות עד עגמומיות, מעדכן כי מספר העניים
במדינה חצה את קו השני מיליון, ומפציר במעט האנשים ש, איכשהו,
עדיין מצליחים להחזיק את עצמם מעל קו העוני לפתוח את הלב, את
המקרר, את הארנק ואת האיבר שעופר שכטר אוהב לחשוף]

דובי: יש המון אזרחים רעבים במדינה.
ניסו: וואלה... תגיד, דובי, זוכר שראינו בזמנו ברחוב את היאיר
לפיד?
דובי: כן, בטח.
ניסו: 'סתכל, 'סתכל, תראה איך הוא נהייה רזה... יא-אללה!
דובי: רובינשטיין אומר שהעשירים מעורבבים עם הפוליטיקאים, כמו
סלט הם מעורבבים, ובגלל זה אין לעניים מה לאכול.
ניסו: אז שיאכלו את הסלט.
דובי: לא, לא הבנת... זה רק דימוי.
ניסו [מהנהן]: דימוי, כן.

[בטלוויזיה מתחילה "פגישה לילית", בה מארח קובי מידן את שרון
איילון]

ניסו: פיייייייייייי איזה דפק! מה זה זה?
דובי: דווקא תוכנית טובה.
ניסו: באמ'שלי דובי אני דואג לך למה זה תוכנית עם שני פאלשים
מדברים וזה, את מי זה מעניין?

[ניסו מעביר לערוץ עשר, שם בדיוק מתחילה התוכנית: "הפספוסים
הכי גדולים של הפרסומות הכי סקסיות": שתי בחורות מתמזמזות בלהט
בבקתה מוארת-אח. אחת מהן נשארת בתחתונים וחזייה, השנייה בג'ינס
בלבד. הראשונה שולחת יד ענוגה אל מכנסי השנייה, מכייסת אותה
ואז רצה החוצה במהירות, צרור מפתחות בידיה. היא מתניעה ג'יפ,
לוחצת על הגז ונתקעת בקיר. קאט לפספוס מספר שתיים: שני גברים
מתמזמזים בלהט בבקתה מוארת-אח. הם נפטרים במרץ מהבגדים שלהם
ומתנשקים בחושניות. אחד מהם שולח יד ענוגה לתוך כיס מכנסיו של
השני, ושולף קונדום. הוא זורק אותו לאח, וחוזר לחטט בכיס.
כעבור שניות אחדות הוא שולף קונדום נוסף, זורק גם אותו לאח,
חוזר לכייס, שולף קונדום שלישי (הפעם בטעם תות), משליך גם אותו
לאח, וחוזר לכייס. אחרי עשרה קונדומים, שכולם מועפים לאח, הוא
שולף צרור מפתחות, רץ החוצה, מתניע ג'יפ ונוסע. הגבר השני נעמד
בפתח הבקתה. כעבור עשר שניות הגבר הראשון חוזר. שניהם שוקעים
במשגל סוער, בלי קונדום]

ניסו: פיייייייייי איזה דפק!
דובי: אל תנסו את זה, בלי קונדום, כן? בבית

[בטלוויזיה מוקרנת הפרסומת למילקי. אקי אבני וסנדי בר מנהלים
דו-קרב חרבות. הדו-קרב מתלהט, פריטי לבוש עפים לכל עבר. סנדי
נשארת עם חוטיני זערורי בלבד לגופה. אקי מתחיל ללקק ת'מילקי]

ניסו: ווא ווא ווא שהיא טעימה כמו פחמימה שמחרימה את תנובה למה
הם שמו בזמנו סיליקון לא בבז'ז'ים כי אם בחלב כן כן!

[אקי מחייך בשביעות רצון ומניף את גביע המילקי אל-על, אות
לניצחונו המוחץ. סנדי שולפת מהחוטיני חרב חדשה. היא מנסה להעיף
מידיו של אקי את הגביע, אך בטעות עורפת את ראשו]

ניסו: ווא ווא ווא שהיא צלפית כמו קרנפית שאכלה נון סופית.

[דובי מהנהנ]

ניסו: דובי, בא לי משהו מתוק.
דובי: די, ניסו! מה יש לך? כל הזמן אתה רק רוצה לאכול מתוקים.
ניסו: לא יודע מה קרה לי בזמן האחרון אבל אני חייב משהו מתוק
חייב.
דובי: אנחנו נסתבך, ניסו.
ניסו: אל תדאג, יהיה בסדר.
דובי: גם בשבוע שעבר אמרת את זה, ותפסו אותנו.
ניסו: למה אתה אומר תפסו אותנו מבלי להגיד את השיגוע שעשינו
להם למה?
דובי: היינו ככה קרובים ליפול לכלא [מסמן באצבעותיו עד כמה הם
היו קרובים].
ניסו: אבל אבל אבל אני ניסו אמרתי להם מה קרה לכם שכלל האוכל
שאתם רואים אצלנו בידיים זה לא בשבילנו כי אם בשביל העניים שהם
אוי אוי אוי מאד מסכנים.
דובי: זה לא יעבוד שוב. בפעם השנייה תמיד משהו משתבש.
ניסו: אל תדאג, יהיה בסדר.

[דובי וניסו מתגנבים למטבח. בדרך הם נתקלים בחתול שחור, שפוער
זוג עיניים גדולות]

דובי: ניסו, אנחנו נסתבך.
ניסו: אל תדאג.
דובי: החתול השחור יעשה לנו עין הרע.
ניסו: לא, אני מכיר אותו זה, חבר מאד טוב של קיצי [קורץ
לחתול]. אה, שימי, מה קוצ'ה?
שימי: אחלה... תמסור ד"ש חמה לקיצי, אה? [קורץ לניסו]
ניסו: בכבוד, גבר.

[פנס מאה וואט מאיר את דובי וניסו היוצאים מהמטבח, ידיהם
עמוסות כל-טוב. סא"ל שפיגלר מתייצב מולם]

ניסו: מי זה זה?
דובי: הוא נראה לי מוכר [מאמץ את זכרונו]
ניסו: לא, איפה, אף-פעם לא ראינו אותו.
דובי: הוא נראה לי מוכר, ניסו.
ניסו: לא, סתם נדמה לך למה כל הקצינים אותו דבר וזה.
סא"ל שפיגלר: מה זה? מה אתם עושים פה, חיילים?
ניסו: מה אנחנו עושים פה, דובי?
דובי: לא יודע... באתי איתך, אמרת לי לא לדאוג, שקיבלת פקודה
מהמם-פיי.
ניסו: אה... כן, נכון... איך שכחתי איך? [פונה לסא"ל] אנחנו
מכינים פרישה לצוות.
סא"ל שפיגלר: איזה צוות?
ניסו: לצוות של יוסי וג'נגו.
סא"ל שפיגלר: ג'נגו?
ניסו: כן.
סא"ל שפיגלר: אין לנו חייל ג'נגו.
ניסו: יש ג'נגו, אבל לא הרבה מכירים אותו.
סא"ל שפיגלר: באמת? [מלטף את כנפי הצניחה שלו]
דובי: כן, הם צריכים לחזור כל רגע מהמבצע.
סא"ל שפיגלר: איזה מבצע?
ניסו: מבצע דנונה-אפרסק.
סא"ל שפיגלר: מה זה?
ניסו: מבצע דנונה-אפרסק, זה מבצע לפינוי המאחז מעלה-דינעם.
דובי: גימל...
ניסו [מהנהן]: גימל, כן.
סא"ל שפיגלר: אלוהים ישמור [צובט קלות את כנפי הצניחה שלו]...
רגע! מעלה-דינעם גימל צפון, מעלה-דינעם גימל מזרח, מעלה-דינעם
גימל צפון-מזרח, מעלה-דינעם גימל-צפון-צפון-מזרח או מעלה-דינעם
גימל-יפית?
ניסו: כל התשובות נכונות.

[בחזרה למטבח הכלא:]

סא"ל שפיגלר: מה זה? [מצ'פח את עורפו של הימרי], אתה החייל הכי
צ'וקומוקו שהיה לי אי-פעם.
הימרי: תסלח לי אדוני, אתה לא מרשים אותי ולא מגרה אותי.
סא"ל שפיגלר: מה זה?! חביבי, אתה תיכף מתחיל פה שמאל-ימין-שמאל
עולה אצלי על משפט.
ניסו: נראה לי הסתבך הקוקו-מיקו הזה.
דובי: מסכן [מניח יד מנחמת על כתפו של הימרי].
ניסו: מה מסכן מה? באמ'שלי דובי אני לא מבין אותך.
דובי: חייבים לעזור לו. ניסו, תעזור לי למצוא פתרון.

[השניים שוקעים במחשבות. מעל ראשו של דובי נדלקת נורה ורודה.
מעל ראשו של ניסו מופיעה נורה שנדלקת ונכבית, נדלקת ונכבית,
נדלקת ונכבית, נדלקת ואז מחזירה את נשמתה לבורא. טבח גבה-קומה
ושחור-שיער נכנס לתמונה, מעל ראשו נוצץ כדור מראות]

טבח [שר עפ"י הלחן של שיר הנושא של גריז, תוך שהוא מפזז כג'ון
טרבולטה (הצעיר, לא הקשיש)]:

I got chills, they're multiplyin', and I'm looooooooooosin'
control
Cause the power you're supplyin', it's electrifyin'

[ניסו רוקד ברקע. הימרי מבצע גלגלון]

דובי:
You better shape up (up up), cause I need a man, and my
heart is set on you
You better shape up (up up), you better understand, to my
heart I must be true
Nothing left, nothing left for me to do

[ניסו פושט חולצה. הימרי מבצע שפגעט]

דובי והטבח יחד:
You're the one that I want (you are the one I want), ooh ooh
ooh, honey
The one that I want (you are the one I want), ooh ooh ooh,
honey
The one that I want (you are the one I want), ooh ooh ooh,
honey
The one I need (the one I need), oh yes indeed (yes indeed)

[הטבח מסיים בכריעת ברך תוך הנפת יד ימין אל-על. דובי גם]

סא"ל שפיגלר: מה זה הבורדל הזה?
הימרי: אתה מלטף כנפיים ואחותך מלקקת עפעפיים.
סא"ל שפיגלר: הביזיון הזה חייב להיפסק! ארבעתכם תכף עושים פה
שמאל-ימין-שמאל עולים אצלי על משפט!
דובי [להימרי]: אולי תהפנט אותו, שהוא ישכח כל מה שקרה כאן?
ניסו: נראה לך בכלל אפשר להפנט אנשים?

[במשרד הפרסום המעוצב מחדש:]

מנכ"ל: מה זה? אני לא מאמין! איך קרה כזה דבר?

[קופירייטר א' וקופירייטר ב' מרכינים ראשם בעצב/מבוכה/חשש/כל
הרגשות נכונים]

מנכ"ל: איזו אבידה! אני צריך כמה דקות כדי לעכל את הבשורה.

[שלוש דקות קודם לכן:]

קופירייטר א': דווקא הייתה אווירה טובה על הסט.
קופירייטר ב': היו שירים...
קופירייטר א': וריקודים...
קופירייטר ב': אהבתי את האווירה.
קופירייטר א': מויאל הוריד חולצה...
קופירייטר ב': סקעת נשאר בתחתונים.
קופירייטר א': אהבתי את הסנופי.
קופירייטר ב': הייתה אווירה טובה...
קופירייטר א': אבל אז הכל השתבש.
קופירייטר ב': סקעת ניצח בקרב על המילקי.
קופירייטר א': והתחיל ללקק.

[הוא נאנח. מבטו מתערפל בערגה]

קופירייטר ב': ואז קפצו עליו פלוגה של מג"בניקים.
קופירייטר א': מסכן...
קופירייטר ב': לא היה לו סיכוי.
קופירייטר א': הוא עכשיו בכירורגית.
קופירייטר ב': בית...
קופירייטר א' [מהנהן]: בית, כן.
המנכ"ל: מה אומרים הרופאים?
קופירייטר ב': הם בשביתה.
המנכ"ל: שוב?!

[קופירייטר ב' מושך בכתפיו]

קופירייטר א': אומרים שבצפון קרוליינה יש דוקטור אחד, יודע
להשתיל זה. אולי יש עוד סיכוי.
המנכ"ל: מה זה?! אני לא מאמין! איך קרה כזה דבר?

[קופירייטר א' וקופירייטר ב' מרכינים ראשם ב-... תשובה ד' היא
הנכונה! מרכינים ראשם במבוכה פלוס צער פלוס חשש]

המנכ"ל: איזו אבידה! אני צריך כמה דקות כדי לעכל את הבשורה.

[כעבור דקה וחמישים שניות:]

המנכ"ל: טוב, קדימה, די עם היבבות, בואו ניכנס למוד של עבודה,
אוקיי? אוקיי. תנו לי רעיונות, תנו לי רעיונות, תנו לי.

[קופירייטר א' וקופירייטר ב' שוקעים במחשבות. מעל ראשיהם
נדלקות נורות שעליהן מצוירים דיוקנאות של סלבס (במיל'). כעבור
חמש-עשרה שניות הן מתנפצות. כעבור חמש עשרה שניות נוספות:]

קופירייטר א': יש לי חואן-סבסטיאן-רעיון.
המנכ"ל: שדר...
קופירייטר א': יש לנו זוג, כן? שמוצף בתשוקה עזה למילקי, תשוקה
בעוצמה של טורנדו, תשוקה כמעט מטאפיזית, תשוקה... משהו באמת
גדול, כן? תשוקה של דבוקה ירוקה אחרי שמכבי חיפה תוקעת גול.
המנכ"ל: אוקיי... אוקיי...
קופירייטר א': אבל במקום להילחם על המילקי, הם משתפים פעולה
כדי להשיג אותו.
קופירייטר ב': אהבתי את הטוויסט.
המנכ"ל: רגע... [צועק] חנה!

[ראשה של חנה לסלאו מציץ מהדלת]

חנה: מה, קוקי?
המנכ"ל: תגידי, איפה הניגרי שמנקה פה?
חנה: תפסה אותו משטרת ההגירה.
המנכ"ל [צועק]: מה? אני לא מאמין... [חוזר לווליום רגיל] איך
הם תפסו אותו? אני לא מאמין... מה, הרי כושים רצים מהר, לא?
חנה: הוא הצליח לברוח מהשוטרים, אבל...
המנכ"ל: אבל מה?
חנה: עידן רייכל דרס אותו למוות.
קופירייטר א': כמו במם-קוף 22?
קופירייטר ב': אהבתי את הסידרה.
חנה: בסידרה הוא דרס אתיופי.
המנכ"ל: אתיופי, ניגרי, מה ההבדל? כושי זה כושי, לא?
קופירייטר א': יהי זכרו ב-
המנכ"ל: טוב, אין לנו את כל היום, בואו ניכנס למוד של עבודה.

[המתנ"ס העירוני של מזכרת-קטיה. על במה צנועה, שמאחוריה שלט
גדול שמכריז: 'המתנ"ס העירוני של מזכרת-קטיה בחסות אלוף הפלאפל
ציון ואן-רוייזר במרכז המסחרי, הכל ב-4.99 בלבד!', עומדת ענת
עצמון]

ענת עצמון:
ריין און אומשולדיק און וויבער
אומבאפלעקט און הימל-קלאר
פון דעם לאבנס-ים פול מיט צויבער
שווימט ארויס א נייאר יער.
זיי געגריסט, א ליבער, טרייער
בלייב א גענצן יאר אונדז טריי...
צופה א': א-מחייע!
צופה ב': מתי היא סוף-סוף מראה את הפקלעך שלה?
צופה ג': שששששש... אתם מפריעים לשמוע.
צופה ד': שששששש... אתם תעירו את בעלי!
ענת עצמון:
גיב אונדז נייעם גייסט און צינגלה
מוט צו קעמפן מיט שמעטס
נייע לוסט און פרייד אין פייגלע
צום פארטרויערט אלטן תוחעס!
בעלה של צופה ד' [מוחא כפיים בהתלהבות]: אוי ויי זמיר, איזה
ציצקלעך נהדרים!

[אשתו מביטה בו בפליאה. המצלמה חודרת אל תוך מוחו, שם מוקרנת
סצנת המנאז'-א-טרואה מ'דיזנגוף 99']

[בחזרה למשרד הפרסום שעבר מתיחת פנים:]

המנכ"ל: מה קורה עם הפרסומת למילקי? יש התקדמות? יש התקדמות?
נו, ספרו, ספרו לי מה קורה.
קופירייטר א': יש לנו בעיה קטנה.
קופירייטר ב': איך אומר ההוא מהתוכנית של הזה עם המשקפיים?
בעיה קטנטושית.
המנכ"ל: מה קרה? מה קרה?
קופירייטר ב': אנחנו לא מצליחים ללהק אותה.
קופירייטר א': אף אחד לא רוצה להופיע בפרסומת.
המנכ"ל: מה זה? אני לא מאמין! איך זה קרה?
קופירייטר ב': יש בברנז'ה דיבור שמוטלת קללה על הפרסומת.
המנכ"ל: קללה? מה פתאום קללה?
קופירייטר א': אקי אבני... [קופירייטר א' מסמן בעיניו כלפי
מעלה]
קופירייטר ב': הראל סקעת... [קופירייטר ב' מסמן בעיניו כלפי
מטה]
קופירייטר א': חלי גולדנברג... [קופירייטר א' מסמן בעיניו
לכוון לא ברור]
המנכ"ל: ניסיתם בבתי-ספר למשחק?
קופירייטר א': היינו בכולם.
קופירייטר ב': הלכנו לבית-צבי...
קופירייטר א': כל התלמידים נסעו לאודישן של כוכב נולד.
קופירייטר ב': שלוש...
קופירייטר א'[מהנהן]: שלוש, כן.
קופירייטר ב': פלוס גרי בילו שלח אלינו ידיים.
קופירייטר א' [מהנהן]: ידיים, כן [נאנח בערגה].
המנכ"ל: הייתם אצל יורם לוינשטיין?
קופירייטר ב': בטח.
קופירייטר א': לקחו משם את כל התלמידים, סגרו אותם באוהל שני
מטר על שני מטר באיזה ישוב בדואי שאף אחד לא מכיר, אפילו לא
המדינה.
קופירייטר ב': אין שם חשמל ואין אפילו מים, ולמתמודדים מותר
ללבוש רק גרביים.
קופירייטר א': אהבתי את הדרסינג-קוד.
קופירייטר ב': זה קוקטייל של הישרדות ופרוייקט וואי.
קופירייטר א': עם טאץ' עליז של האקדמיה לצחוק.
קופירייטר ב': פלוס הופעת אורח של טאלב א-סנע.
קופירייטר א': זה הולך להיות פרויקט משהו סוף הדרך.
המנכ"ל: ואצל ההוא נו, זה, איך קוראים לו, הייתם?
קופירייטר א': שרון אלכסנדר?
המנכ"ל [מהנהן]: שרון אלכסנדר, כן.
קופירייטר ב': התלמידים שלו עושים רק טלנובלות.
המנכ"ל: חייבים למצוא פתרון, אוקיי? אוקיי.

[שלושתם שוקעים במחשבות. מעל ראשו של המנכ"ל נדלק זרקור
רב-עוצמה, כמו במגרש כדורגל]

קופירייטר ב': זה אבוד, אפילו ננסי ברנדס לא הסכים להשתתף
בפרסומת.

[הזרקור נכבה]

המנכ"ל: אין ברירה, נצטרך לעשות פרסומת בלי כוכבים.
קופירייטר א': פרסומת בלי כוכבים? [מתחיל לרעוד בכל גופו]
המנכ"ל: אל תדאג, יהיה בסדר.
קופירייטר א' [צועק]: פרסומת בלי כוכבים??? [הויברציות
מתחזקות]
המנכ"ל: תתעשת, ספקטור!

[הויברציות עוברות לשלב ההיפר-מגה-טורבו, שלוש]

המנכ"ל: מה קרה לו? מה קרה?
קופירייטר ב': יש לו, אתה מבין, יש לו טראומה מודחקת משנות
השמונים המוקדמות. הוא הכין אז תשדיר שירות לערוץ הראשון, בלי
כוכבים.
המנכ"ל: אבל זה היה מזמן!
קופירייטר ב': כנראה שקארל-היינץ-פתאום הטראומה התפרצה.

[קופירייטר א' ממשיך לרעוד. שני אחים חסונים נכנסים לתמונה
וגוררים אותו. בהתחלה קופירייטר א' מתנגד, אך עד מהרה הוא
מתמסר]

כעבור יומיים

המנכ"ל: הקשבה אליי... הקשבה אליי, אוקיי? אוקיי. ג'ון-קודם-כל
ברצוני לשלוח איחולי החלמה לקולגה מאד יקר שלנו, אה... [חנה
לוחשת על אוזנו דבר-מה]... לקולגה מאד יקר שלנו, ספקטור. אני
בטוח שהוא זוכה לטיפול מסור.

[מעבר חד לבית חולים לתשושי-נפש. קופירייטר א' שוכב במיטתו,
מביט בתקרה עליה מצוירים כוכבים סגולים. שני אחים חסונים
נכנסים לחדר. קופירייטר א' מנופף להם בעליזות.

בשלב זה התרחשה בחדר סצנה מופלאה. מלאת הומור, מחכימה, ארוטית
(בגבולות הטעם הטוב, כמובן), מרגשת. אף עין לא הייתה נותרת
יבשה, אך - למרבה הצער - צונזרה סצנה זו ולכן נחזור אל משרד
הפרסום:]

המנכ"ל: ... קבלו את הקופירייטר החדש.

[כל הנוכחים מוחאים כפיים. הקופירייטר החדש קד קידה. גלי מביטה
בשקיקה בישבנו]

המנכ"ל: טוב, אין לנו כאן את כל היום, בואו ניכנס למוד של
עבודה, אוקיי? אוקיי. גלי, איך מתקדם הליהוק לפרסומת של
המילקי?
גלי: מצאתי שני ג'אחשים שמתאימים לתפקיד.
המנכ"ל: אבל התסריט מדבר על בחור ובחורה.
קופירייטר חדש: לא נורא, גם שני בחורים זה גוד-סטאף.

[קופירייטר ב' שולח אליו מבט לא-מזוהה]

גלי: יש להם כמה דרישות.
המנכ"ל: למי?
גלי: לשני הג'אחשים.
המנכ"ל: איזה דרישות? איזה דרישות? דברי, דברי אליי.
גלי: אחד מהם רוצה שיעשו אותו 1.85.
המנכ"ל: כמה הוא עכשיו?
גלי: 1.75.
המנכ"ל: אפשר לבצע את זה? אפשר? דברו, דברו אליי.
קופירייטר חדש: אין שום בעיה.
קופירייטר ב': באמת?
קופירייטר חדש: ראית את הפרומו ל"לתת להם בכפיים"? [קופירייטר
ב' מהנהן] נו, לא ראית שיאיר ואלי קארל-היינץ-פתאום נראו כמו
שני דוגמנים אנורקטים? [קופירייטר ב' מהנהן שוב] זה הכל, איך
אומר ההוא מהתוכנית של ארז? טריק קטנטוש של מחשבים.
חנה: באמת?

[כל הנוכחים פורצים בצחוק]

המנכ"ל: טוב, בואו ניכנס למוד של עבודה, אוקיי? אוקיי.
גלי: הג'אחש השני רוצה תפקיד לחתולה שלו [מעיינת ברישומים
שבידה]... קיצי...

[כל המבטים מופנים לעבר הקופירייטר החדש]

קופירייטר חדש: אין בעיה.
המנכ"ל: יאללה, לצלם, לצלם.
קופירייטר ב': אני מקווה שהפעם שום דבר לא ישתבש.

[הלשכה של סא"ל שפיגלר. ניסו ודובי ניצבים, בדום מתוח, מצידו
האחד של השולחן. בצד השני יושב סא"ל שפיגלר, כומתה אדומה
לראשו]

סא"ל שפיגלר: טוראי ניסן גרין ורב-טוראי דב ואן-רוייזר, הנכם
מואשמים בחדירה ללא רשות למתקן צבאי פלוס שימוש לא נאות ברכוש
צה"לי פלוס התחצפות לנושא דרגות בכיר. האם אתם:
א. מודים באשמה
ב. מודים בעובדות אך כופרים באשמה
ג. כופרים מכל וכל
ד. כל התשובות נכונות

[ניסו ודובי שוקעים בהרהורים]

[במשרד הפרסום מתרחשת הרמת כוסית חגיגית לקראת ראש השנה:]

המנכ"ל: טוב... הממ... הקשבה אליי, אוקיי? אוקיי. כידוע לכם,
עברנו כולנו שנה לא קלה, וכשאני אומר כולנו אני מתכוון לכולנו,
כאן במשרד ושם בחוץ [מצביע לעבר החלון (זגוגית כפולה, אפור
מטאלי. בצד שמאל למעלה מודבק סטיקר שעליו מצויר תלמיד ישיבה
שבידו ערימת שטרות של 100 ש"ח ולידו כתוב "אח שלו, תראה כמה
אתה יקר לנו". בצד ימין למעלה מתחיל להתקלף סטיקר דומה, אבל עם
מתנחל במקום תלמיד ישיבה. בצד שמאל למטה מודבק סטיקר של "חומר
מקומי", האלבום החדש (והמשובח) של הדג-נחש, ובצד ימין למטה
מודבק סטיקר עם תמונה של החזה (המשופץ) של מורן אייזנשטיין. על
השד הימני כתוב "ואם ביום שלישי לא בא לי", על השמאלי: "אז אני
לוקחת שיאגרה")]

המנכ"ל: פפפ... זו הייתה שנה לא קלה למדינה כולה, אבל אני סמוך
ובטוח שתשס"ה תהיה שנה טובה. תף, שין, סמך, היי, ראשי תיבות של
מה? תהיה שנה סוף הדרך [כל הנוכחים מחייכים בנימוס סקפטי].
בימים הקרובים תעלה על האקרנים הפרסומת החדשה של המילקי [כל
הנוכחים מוחאים כפיים]. אין בלבי ספק שהפרסומת הזו תחולל מפנה
בדעת הקהל בארץ, המממ... פפפפ... אני רוצה להודות לכולכם על
ההתגייסות הטוטאלית לפרוייקט, ובמיוחד ל, אה, פפפ... אה, גלי.
תודה רבה לך, גלי!

[גלי, לבושה במכנסיים אדומות וחולצה שקופה לחלוטין פרט לשני
פרחים אדומים שמלבלבים על השדיים, נעמדת במרכז המשרד]

גלי [שרה, על-פי הלחן של קובי אושרת]:
אדם בונה ביתו בדם ויגע
מלילו ויומו
ובסופה עזה ממש בין רגע
הוא חרב, כן חרב עולמו

עוד שנה ועוד שנה
הזמן הוא גלגל ענק
ומחר עוד יום שממרומיו
נדהה אל המרחב

[קופירייטר ב', קופירייטר חדש, יהודה תמיר, ראובן גבירץ
ושמוליק בילו מפזזים מאחוריה, נטולי חולצה. חנה מבצעת גלגלון]

גלי:
מעגל נפתח בכל שנה
ומעגל נסלח בכל שנה
ואם דבר לא השתנה
מחר וודאי נצחק

[קופירייטר ב' ניגש לגלי וקוטף את הפרח הימני. על הציץ שמציץ
מוטבע הלוגו של משרד הפרסום. כל הנוכחים פורצים בצחוק ומרימים
כוסית מוחיטו]

קופירייטר חדש: זה מזכיר לי בדיחה.
המנכ"ל: שדר...
קופירייטר חדש: שתי נשים, מבוגרות, כן? נפגשות בסופר, ליד מדף
מעדני החלב.
קופירייטר ב': אהבתי את הלוקיישן...
קופירייטר חדש: גברת א' שואלת את גברת ב' מה שלומה, גברת ב'
עונה שהיו צרות, אבל עכשיו יש לה נחת.
המנכ"ל: אהבתי את האטיטיוד.
קופירייטר חדש: שואלת אותה גברת א', אילו צרות? עונה לה גברת
ב', גיליתי שהבן שלי הומוסקסואל. ואז היא, גברת א', כן? שואלת
ומאין באה הנחת? והיא, גברת ב', כן? עונה שהבן-זוג של הבן שלה
- קופירייטר.

[כל הנוכחים מוחאים כפיים ולוגמים מהמוחיטו]

קופירייטר חדש: רגע! הרגע מעדכנים אותי באוזנייה שמוחיטו זה
מה-זה תף שין סמך דלת, המשקה הלוהט פייר-לואיג'י-כעת הוא...
אה... ריקארדינייה!
המנכ"ל: ריקארדינייה? מה זה? מה זה? דבר, דבר אליי.
קופירייטר חדש: כמו קפירינייה אבל אבל אבל עם ריקארד במקום
קשאסה.
כל הנוכחים: רי-קארד! רי-קארד!

[בחזרה ללשכתו של סא"ל שפיגלר, שרושם במרץ את פרוטוקול המשפט]

סא"ל שפיגלר: אתה בטוח שכל מה שאמרת כאן זה אמת לאמיתה?
ניסו: בטח, בטח... כל מלה חואן-סבסטיאן-אמת.
סא"ל שפיגלר [נועץ בניסו מבט תמה]: איך מאייתים את זה?
ניסו: בטית.
סא"ל שפיגלר: בטית?
ניסו [מהנהן]: בטית, המפקד.

[סא"ל שפיגלר רושם במרץ. כעבור תשע-עשרה שניות:]

סא"ל שפיגלר: אני מכריז על הנאשמים ניסן גרין ודב ואן-רוייזר
כזכאים מחמת אי-שפיות זמנית.

[דובי קופץ על ניסו ומחבק אותו בחום. ניסו נועץ בו מבט מקפיא.
דובי ממהר לסגת]

[ושוב במשרד הפרסום, שמעוצב רה-מחדש, והפעם בסגנון הרטרו]

קופירייטר חדש: זהו, ובסוף רואים את השופט מסתובב על הכסא שלו
וקם כדי להסתכל בתצ"א, של העיר ימית, כן? ואז מתברר שהוא לובש
רק חוטיני, בלי מכנסיים.
קופירייטר ב': אהבתי את הפיניש!

[דירתם של האחים גרין. הפסקת פרסומות מסתיימת, הטלוויזיה
משמיעה את אות הפתיחה לתוכניתו של יאיר לפיד. נועם מכבה אותה]

נועם: אמנם התסריט בנאלי ורופס, אולם עליי להודות כי הפגנתם
רמת משחק גבוהה למדי. במיוחד אתה, דובי, הפתעת אותי [דובי קד
קידה]... אגב, מי שיחק את דמות הקצין/מנכ"ל משרד הפרסום?
ניסו: טוב, שזה הזמן לגלות שדובי הוא כלל לא שינקו כי אם
שאפואיסט צמרת אפילו שהוא אמר אוי אני חושש אוי אני חושש שוב
ושוב למה שימו לב קוראים יקרים שזה כלל לא המילים שלו כי אם
המילים שההפקה אמרו לו להגיד.
דובי: מעניין אם גם הפעם יבוא מישו כזה או אחרת עם תגובה
מופרכת כמו איזדרכת שעורכת תוכנית בגלגל"צ ולא שמה את השיר של
דודו טסה [עובר לשיר] הלילה לא, הלילה לא אשכב לישון [ניסו
מצטרף לשירה] עלית לי בזיכרון [נועם מצטרף גם הוא] אכאב אותך,
אכאב אותך לשיגעון, אשתה אותך לשיכרון.
ניסו: שזה שיר מאד יפה פלוס מאד חכם.
נועם: מלים: מאיר אריאל זצ"ל.
ניסו: יופי, שוויצר.
נועם: הפעם הוא לא יבוא.
דובי: מאיר אריאל?
נועם: לא... כוונתי הייתה לאותו מישו, או שמא אותה מישי...
דובי: איך אתה יודע?

[נועם רושם את התשובה על פתק, מציג אותו לארבע העיניים
הסקרניות ואז בולע את פיסת הנייר]

ניסו: שאתה צודק אתה צודק.