לא קל להיות דובי.

מתחת לארון...
שקט ונעים עם מר עכביש,
זמן איכות עם מלך הפינה,
מרחוק נשמע בכי חריש,
העכביש נראה אדיש,
תיפוף עקבים חדר רועד...
רעי מתגלה כזולל זבובים בוגד,
משפיל ראשו ומורה עלי כבדרך אגב,
כמו סכין בגב.
בידי אוחזת המפלצת עם הקוקיות,
לא נותנת לי שניה לחיות,
שעת תה עם ברביות?!
היא חושבת שיש לי נטיות?!
יום אחד עוקרת לי כפתור,
למחרת קשור למסילת קיטור,
אחיה הסתום מוציא לי ת'ריפוד,
היא צוחקת ממציאה לי מין ריקוד,
אללי הטראומה הנפשית,
היא נכנסת לי לחלומות...
שעת תה עם ברביות?!
מה אני חסר זכויות?
בן 3 מרגיש כמו בן 80,
לא נשאר לי שום ריפוד בפנים,
אין בי אף לא תפר שנשאר שלם,
אבל אני מבטיח שהיא תשלם,
יצרתי קשר עם הטרול מהשולחן ממול,
ותכננו יחד פעולת תגמול,
כן עד שעם הג'ינג'ית נסגור את החשבון,
לא הייתי מייעץ לה במיטה לישון...
למען הצדק וסתם לשם נקמת הדם
שתבין שגם צעצועים הם בני אדם.