המחשבות האלו על המוות,
זחלו לבטני לאט וכעת הם ממלאים את כל החלל שהיה שם.
אין לי חברים, זאת האמת - כמעט
יש לי חבר אחד, ידיד נפש אמיתי, שלא הצליח למלא את החלל
שבתוכי.
אני רוצה למות,
ואין לי אומץ להתאבד
אני רוצה להיעלם
ולא יכולה להתנתק.
רע לי,
ומחשבות על מוות ממלאות אותי.
הייתי מושלמת, באמת
אז מה השתנה?
הייתי עם הציונים הכי טובים,
עם החברות הכי יפות,
עם החבר הכי מוצלח,
עם הגוף הכי קטן.
זה נשגב מבינתי כנראה.
ועכשיו, מה שנשאר לי זה ידיד אחד,
המשקל שלי, שלוש פעמים ביום, לפעמים יותר
העצבים,
הקנאה,
השנאה
והמוות-
שלא מרפה לרגע,
אבל אני לא אמות
לפחות לא בינתיים -
בינתיים רק רע לי - רע מאד.