היינו תיכוניסטים מתבגרים.
כל רגש הרגשנו בקיצוניות.
כל אהבה
הייתה הכי חשובה.
הכי מיוחדת.
באנו לשיעורים.
מנגנים קצת בהפסקות.

מעשנים.
היינו ח'ברה של דשא.
שמיכה פרוסה.
גרעינים.
אחד מספר בדיחה.
אחד סופר כוכבים.
איזה אחד -
מנשק את חברה שלו.
מישהו שם ג'ים מוריסון.
צוחקים. שרים.

חלמנו חלומות יחד.
אמא של דידי, הייתה צועקת מהחלון:
"די ח'ברה! דידי בוא יש אוכל".
התפזרנו, מאוחר.

התחפשנו.
מדים לבנים, חאקי וזית.
שוב התפזרנו.
הפעם לעולם מבוגר.
מדי פעם מנפנפים למישהו באוטובוס,
כבר אין זמן לחלומות ולמוסיקה.

פעם - היינו ח'ברה של דשא.