תביאו את השעות של שולי,
כדאי שניתן לה תירוץ לכל זה,
היא תוכל להשיג מטרות שמצופות ממנה,
אבל איפה הנשמה שלה? מה היא רוצה?

היא מתעניינת בדרכים הקלות
ואת הקושי שמה בתחתית הארגז,
שחלילה לא יישלף באקספוזיציה.

אהבת הטבע שלה עולה על אהבת הבריאות,
פותחת חלונות בדירות שניכסה לעצמה לשבריר רגע.
בקרוב פרידות: אנשים נעלמים.
אל עפרת העולם הגדול, אל משפחה חדשה, אל הבדידות האישית.

מים זה תמיד מפעיל, צריך למלא שקיות ולזרוק,
שקית א' תרנגולות.
שקית ב' תרנגולים.

כתיבה, מנסה לספר לי את מה שחלמתי קודם
וכל הקלדה בונה את התפאורה על דף שנראה עקום.
נצחק על זה?
נודה
בואו כדורגל, אני נרדם ליד השער,
דלת החדר עקומה ואצילית, לא תיעלב.

כתבנו את זה יחד, גם אצלי ,אבל לא תמיד אני.
מי שרוצה לכתוב על הכל מוזמן.

מנורות לא נעלמות או זזות סתם ככה, זה אתה שרואה אותן ככה
מסטול שכמוך.
בסדר, אבל המרחב הוא עקום ומלא הפתעות, המרחב מתעתע. צריך
להבין אותו.
כמה אנשים אנחנו כאן?

אני אופיר,
רוצה להרוס את השקר.
ואני צפרירה,
אחות מוסמכת שלא מבינה מה אתם עושים פה.
זה לא לרוחי.
לכו למטה, אנחנו פה כבר קצת מאורגנים, שמה מחכה לכם כאוס.

איפה איבדנו את התום ואיפה הכל התחיל?
רירנז של רירנז שמזכירים רגעי ילדות נפלאים שדוהים לאבק רע
כשהרירנז תוקפים ותוקפים.