אופיר ירושלמי / דורסניים הם הימים |
וילונות מתעופפים.
עששית תולה מעל משטחים מטונפים.
וקרעים בתוך הגוף נפתחים, רעבתנים,
מצפים לכסות חמלה או לעירפול של החושים.
תעלו במדרגה, את טיפות הדם הסיטו,
התקרבו אל הקורבן, אהבת ליבו ככסות היא
על גופו המיוסר, מדמם בערב סתיו,
ולא נדע אם המחר יפגוש אותו בין מוזמניו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|