[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מאיה בר
/
לבד

ואני לבד. לבד.
כל-כך כל-כך לבד.
לבד כמו נמלה שהלכה לאיבוד, ולא מוצאת את דרכה חזרה אל הטור
האינסופי שתמיד רצתה לברוח ממנו. ועכשיו, כשהוא לא שם, הוא
כל-כך חסר לה.
לבד כמו שסק שנפל מהעץ עליו נוצר וגדל, אל הקרקע הלא מוכרת,
בקול חלוש שאיש לא שמע.
לבד כמו לביאה מלכותית, שנראית מאושרת בעצם היותה לבד, שנראית
כאילו אף פעם לא היתה צריכה מישהו, שנראית כאילו גם עכשיו לא,
שנראית גאה ובטוחה בעצמה, שנראית חזקה. שנראית.
לבד כמו ילדה בטיול של מבוגרים, לא מוצאת את עצמה ולא מבינה
למה לקחו אותה בכלל, לא מעריכה, לא יודעת, לא מבינה שהם שם
בשבילה.
לבד כמו אצבע קטועה, שכבר לא ממלאת פונקציה מתפקודה של מערכת
כלשהי, שכבר לא שייכת ליד, שכבר לא שייכת.
לבד כמו הגל שהגיע ראשון לחוף, חלקיק של שנייה לפני כל השאר.
התנפץ לבדו, גמע את החול של החוף של הים, כאילו רק שלו הוא.
כאילו הוא לבד.
לבד כמו נורה שרופה בבית נטוש בצפון ביום חורף, נורה שמזמן לא
דלקה, ולעולם לא תדלוק עוד. נורה שחייה אבדו עם הזיק.
לבד כמו ציפורן שאכלו וזרקו על המיטה בהיסח הדעת, שאחר-כך
תדקור מישהי כנקמה על המעשה, או אולי סתם כי כך יצא.
לבד כמו ספר עם ריח חדש, שמונח על מדף חדש בחנות חדשה, ואף אחד
לא רוצה לקרוא אותו. אף אחד לא מרים אותו. אף אחד לא מתעניין
בו. ספר חדש.
לבד כמו זקן ערירי בלי משפחה ובלי כסף. רק עם זיכרונות.
זיכרונות של משפחה. זיכרונות של כסף. זיכרונות של לבד.
לבד כמו גרגר אבק שהיה בקבוצה והרוח העיפה, ועכשיו הוא בלתי
נראה. כחלק מהקבוצה היתה לו חזות - לא שלו, אבל חזות - ועכשיו
הוא בלתי נראה. הרוח העיפה אותו סנטימטרים ספורים בלבד ממקום
הימצאה של קבוצתו, אך אינו יכול לחזור בכוחות עצמו ועכשיו הוא
נתון לחסדיה של הרוח הבאה. ועכשיו הוא בלתי נראה.
לבד כמו טיפת גלידה שנטפה על חולצתו המיוזעת של ילד חייכן
ונטמעה ונספגה בה. הילד כבר לא יהנה מטעמה המתוק, והיא כבר לא
תהנה מלשונו המתוקה.
לבד כמו התלמיד האחרון בריצת אלפיים, מתנשם ומתנשף בקולי
קולות, מנסה להדביק את הלפני אחרון, שמנסה להדביק את הלפני
לפני אחרון, שמנסה להדביק את הלפני לפני לפני אחרון. אבל כולם
רצים לבד. גם התלמיד האחרון. גם התלמיד הראשון. כולם לבד.
לבד כמו אורגזמה אישית, כשאין אף אחד בבית. היטהרות מדהימה
ביופיה ותאוות בשר מחליאה באינטגרציה מושלמת. אנקה בודדה בבית
ריק.
לבד כמו שרק בן אדם, שיודע שרק הוא לבד ומי שבגללו הוא לבד כבר
לא לבד, יכול להיות לבד.
לבד כמו סופת טורנדו - משתוללת, הורסת, אוכלת, מוצצת את
המציאות אבל לא בולעת. מערבבת בלועה הכל ויורקת בסדר חדש,
כאילו לא מאורגן, כאילו בטעות, אבל זה עדיין סדר. מציאות חדשה.
מציאות של לבד וביחד וערבוב של שניהם ביחסים משתנים, אבל היא
נשארת לבד, הסופה. עד מסעה הבא.
לבד כמו המבט הראשון על גוף אישה נחשקת, מבט שכמותו לא יהיו
עוד, רק דומים לו, או מנסים לדמות לו, אך משוכללים יותר,
יודעים יותר, מנוסים יותר, מזוהמים יותר מפאת חוסר הבתוליות.
מפאת הידיעה. מפאת הנסיון. המבט הראשון הנדהם מחלקות הגוף,
המום מקימוריו, מעריץ את התארגנות הנקבוביות ואת מצעד השרירים.
המבט הראשון המתפעם מהעור, מתרגש מכל האיברים שאין להם שם
(עדיין) - האזורים המשכרים שבין איבר לאיבר. חלקות עור ללא שם.
לבד.
לבד כמו מפקד בראש חוליה שצועדת אחריו בדומיה. מבטו קשוח
ורציני וכל גופו אומר ריכוז.
לבד כמו אם שכולה, שאף אחד ממי שנשאר לא יכול לחדור למקומו של
זה שלא. לא יכול לחדור למקום שהיה לה ולו. לא יכול לחדור
לדברים שהוא אמר לה.

לבד כמו שאני אחרי שעזבת אותי, שנתת לי ללכת. אחרי שעזבתי
אותך, שנתתי לך ללכת. אחרי שעזבנו אחת את השנייה. השנייה את
האחת. נתנו ללכת. ועכשיו הכל לבד.
לבד כמו שאני כשאני מסניפה את ריח שיערך מקופסת פלסטיק כחולה
שכתוב עליה "קרליין". או כמו שאני כשאני מסניפה את ריח בושמך
מקופסה שקופה מעוצבת בדמות עלה שכתוב עליה "קנזו". אך היא תפלה
בלי ריחך. בלי ריח גופך. בלעדייך.
לבד כמו שאני כשאני שוכבת בלילה במיטה ולא מצליחה להירדם.
נזכרת בלילות שלי ושלך. שלך ושלי. לילות שלנו. הכל היה שייך
לנו - הגשם, הרוח, הלילה. ולא שמתי לב אליהם. לא שמתי לב
לכלום. חוץ מאליך. רק את היית שם.
לבד כמו שאני כשאני מגיעה בטעות (או שלא) למקום מסוים שפעם
כפות רגלינו דרכו שם ביחד. רגלי בנעליים שחורות שאהבת ורגליך
בד"ר מרטינס שאני אהבתי.
לבד כמו שאני כשאני מסתכלת על אחת ממעט התמונות שנותרו לי
כמזכרת. מרטיבה את פנייך הנשקפות אלי בדמעותיי ומחכה שתנגבי
ותנשקי אבל את לא שם.
לבד כמו שאני כשאני עומדת מול המראה ומנסה לצחוק (לא חשוב על
מה ולמה) כדי לראות את הקמט הסקסי (לטענתך) שיש לי על האף ולא
מצליחה. לא מצליחה לצחוק. לא מצליחה לראות. לא מצליחה להבין.
ובסוף מרגישה מטופשת. ולבד.
לבד כמו שאני כשאני מכבסת את החזיות שלי, תולה את שלל צבעיהן
על החבל בשמש ורואה את עינייך דרכן. רואה את ידייך עליהן, על
מה שבתוכן, מתחתן, עליי. כל חזייה והזיכרון שלה. כל זיכרון ותא
המוח שלו. כל תא מוח והדמעות שלו.
לבד כמו שאני כשאני חושבת עלייך באמסטרדם. הולכת ברחוב שפעם
אני הלכתי בו, דורכת על אותם מקומות בדיוק במדרכה. הולכת לבד.
כמו שאני הלכתי לבד. ורציתי אותך שם איתי. כמו שאת רצית אותי
שם איתך.
לבד כמו שאני כשאני מעשנת סיגריה ומנסה לחקות את תנועותייך.
מנסה להחזיק את הסיגריה כמוך. מנסה להוציא את העשן כמוך. מנסה
ליהנות מהעישון כמו שאני נהנית כשאני מעשנת איתך.
לבד כמו שאני כשאני חושבת על אילת. כשאני חושבת על ת"א. כשאני
חושבת על חיפה. על נתניה. על רמת-גן. כשאני חושבת שטוב שנשארו
לי כמה ערים ניטרליות לחשוב עליהן.
לבד כמו שאני כשאני חושבת על כמה אני אוהבת אותך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עצת חינם:
תמנע בהווה
לעשות מעשים
שבעבר השפיעו
לרעה על העתיד


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/8/01 14:51
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאיה בר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה