היכל עצום שסופו אינו נראה לעין
נגלה לעיניי
המלאך המוביל פנה לאחור והלך
הותירני בדד בלב ההיכל
לאן שהבטתי בקירות היו תאים גדולים
ככוורת עם פעילות אור
המון אור שטף את ההיכל וכאילו אין לו מקור
כל תא שפך מעצמו אור
מפלים נשפכו כמים, זורמים לעברי
מעטפת הקול אשר הדהדה בראשי
הייתה הרמונית, מושלמת, מתוקה עד דמעות
שואלת בתוכי, משקפת אותי לעצמי
מהצד ומתוכי הבטתי בי
לעומק, עד לאפל המפחיד
מאיר אותו באחת, מסמא אותו לנצח
וידעתי
ידעתי את הימים בהם ביטלתי נפשות
ידעתי את הלילות בהם חדרתי בגוף ונפש
ידעתי את ההרס אשר השכינה נפשי בבערותה
ידעתי וקרסתי לרצפת ההיכל
הישרתי עיניי הדומעות לאורות הנפלאים
ולא הצלחתי לשאת מצפוני
רצתי מחוץ להיכל עם נהר של עצב בוקע מעיניי
והאורות אספו דימעותיי והפכו אותן לאורות קטנים
נסגרה דלת ההיכל
ירד מסך האושר
לא נכנסתי לגן עדן...