הפסל המקורי
ציירתי את זה לשיעור אמנות לביצפר. המשימה היתה לצייר שלושה ציורים ושיהיה
ביניהם קשר מסויים (צבע, חומר שעליו עובדים, חומר שאיתו עובדים, הציור שמצוייר
וכד').
אני לא ממש תיפקדתי השנה בשיעורי אמנות, ובגלל זה ידעתי שאם אני אצייר על דף,
לא ייצא מזה כלום, אז החלטתי שאני רוצה לצייר ציור, בשמן על בד, שגם יהיה לי
כיף לצייר וגם יישאר לי ציור אחר כך, לא משהו שתוקעים במגירה ושוכחים ממנו.
אז החלטתי לקחת שלושה בדים, בגודל שווה, להעמיד אותם באלכסון, ולצייר את אחד
הדברים שהכי קרוב אליי- הכנרת.
החלטתי לצייר את הנוף שמשתקף מחוף הים של הקיבוץ שלי (עין גב), נוף של הרים,
מים וכמובן- כנרת!
החלטתי לצייר את זה בזמן שקיעה, גם כי אני אוהבת שקיעות וגם כי הנוף של הכנרת
בשעת שקיעה הוא מרהיב ביופיו.
ליד החוף של הקיבוץ, ממוקם אתר ההנצחה לחללים שנפלו בעת הגנה על הקיבוץ, או
בני קיבוץ שנהרגו במלחמות.
אחת החללות, היתה אישה ששמה חנה, לוחמת, אם לשני ילדים, ובחודשים הראשונים
להריונה השלישי. את ההריון השלישי הסתירה, מפני שידעה שלא יתנו לה להילחם אם
ידעו שהיא בהריון.
היא נפלה בתוך תעלה, בעת הגנה על הקיבוץ במלחמת העצמאות, 1948.
תמונה מאוד מפורסמת שלה, היא תמונה בה היא מחזיקה כלפי השמיים את אחד מבניה
ומחייכת אליו. בעקבות מותה החליטו לפסל פסל של תקווה, המראה אישה המחזיקה את
תינוקה כלפי מעלה ומביטה אליו, אל השמיים, בחיוך.
הפסל כמובן, ממוקם באתר ההנצחה.
לקחתי את הפסל הזה, ציירתי אותו במרכז, לצידו שני דקלים, ומאחוריו הכנרת, כי
זה הנוף שמשתקף ממי שעומד ומביט על הפסל הזה, לעבר הכנרת.