זה היה בתחילת האביב, בדיוק אחרי שאני ודנית נפרדנו, או יותר
נכון, אחרי שדנית זרקה אותי.
הלכתי למקום, שאני הכי אוהב להיות בו כשאני עצוב- לאגם שלי,
אגם הרחמים העצמיים.
בהתחלה סתם שיחקתי במים, אח"כ שחיתי ברחמים עצמיים ואחרי כמה
ימים התפוצצו לי המצופים בגוף ושמתי לב, שאני טובע ברחמים
עצמיים.
נסעתי מהר למוסך וביקשתי מהמוסכניק, שינפח לי את האגו, כי
התפוצצו לי המצופים ושכמעט טבעתי ברחמים עצמיים. המוסכניק אמר,
שמאד מסוכן שם ובמיוחד בעונה הזו. הוא מזג לי כוס וויסקי, "זה
כבר יסדר לך את האגו", הוא אמר, ואחרי 3 כוסות גיליתי, שהוא
צדק.
יצאתי לטייל בעיר וחשבתי על זה, שההחלטה לקנות את דנית הייתה
שגוייה. היא בכלל לא התאימה לי, ולכן החלטתי לקנות מישהי
חדשה.
עם אגו מנופח ומזומנים בארנק הגעתי לחוף לקנות מישהי חדשה.
הפעם הייתי קפדן. עברתי אחת אחת, עד שהרגשתי אותה, עד שמצאתי
אותה- כל כך יפה, שיער שחור, עיניים כחולות חודרות, קראו לה
ולארי וקניתי אותה.
בדקות הראשונות ישבנו על החוף ודיברנו, כשמעלינו שמיים זרועי
כוכבים. אחר כך עשינו אהבה, כשברקע רחש גלי הים המתנפצים על
הסלעים.
נשארנו מחובקים עד הבוקר, אבל בבוקר היא אמרה לי, שהיא עוזבת
אותי, בדיוק כמו דנית.
הלכתי למקום, שאני הכי אוהב להיות בו כשאני עצוב- לאגם שלי,
אגם הרחמים העצמיים. אבל הפעם לא לקחתי סיכונים והבאתי איתי
מהמוסך בקבוק וויסקי לכל מקרה.