3 אנשים ישבו על הצוק. הסתכלו על הים הגולש. הים די סער בגלל
רוח צפונית חזקה שמביאה איתה קצת הרגשה של מקום אחר. כל אחד
מהאנשים החליט בלב משהו קטן לגבי חייו וזה מה שכל אחד החליט:

הראשון:
שלום אחותי, מכתב זה אחרון.
אני לא יכול כבר לכתוב את הכאב, הדמעות מילאו את הים עד הסוף.
אני עברתי חיים מלאים ושמחים עד שהגעתי לצומת דרכים שבו אבדתי
כל.
המציאות הפכה לסיוט שבו אני כמו דג יבשתי.
פניות - פספסתי את כולם, הפתרון היחיד והטוב מכולם הוא לשחות
לי בים עד לגל האחרון והחזק מכולם שיסחבני לים. מים צלולים
ינקו את כל החטאים, והמלח בים יהיה תרופה לפצעים שגדלו
מבפנים.
אז מרוב השמחה אני מצרף לך ברכה. כאן זה נגמר אין מה לומר, רק
אהבה לך מוסר ואני לא חוזר.

השני:
ים גדול ורחב מכולם. מזכיר לי שוב פעם שאין סוף לבחירות, אין
סוף לדרכים. אני יכול לבחור להיות כל דבר. יש דגים כה גדולים
שנראים כמו בתים ענקיים, יש גם קטנים פיצים כמו חיידקים. ככה
זה גם פה על היבשה. אחד בעל כוח, שני אין לו אפילו קצת. כמה
טוב שאני כל יכול ונמצא במקום כה גדול ותמיד יש לאן לי לגדול.

השלישי:
במבט הראשון הסתכלתי על המים, במבט השני ראיתי את הגודל, במבט
השלישי עצמתי עיניים ואמרתי לעצמי מה באמת בא לי לראות, נשמתי
אויר לי לריאות, ואמרתי בא לי לחיות.

אז הבחירה היא קשה, לפעמים לא ברורה, אבל מה תבחרו זה רק עניין
השקפה, כל אחד הוא שונה ומיוחד מכולם, מצד שני הוא דומה ונראה
כמו כולם, אז תשאלו את עצמכם מי אתם ולמה בחרתם בלהיות עצמכם
ואז אולי תבחרו נכון מה שמחה ומה דכאון.