אחרי ככלות הכל,
אני חושבת שאני אנוח.
אלך לי אל הנהר,
פשוטת איברים,
גם לא כותונתי על גופי,
שכבר פשטתי אותה.
רק תילי גדר חיה סובבים אותי.

נשיקות צעדי על שפתי הנהר.
והוא- נושק לאצבעות-רגלי.
אחר-כך לוחך את רגלי,
ואז עוטף אותי.
אחר-כך נסוג.
לוטף את ביטני,
את חזי,
את שפתי,
אותי.
עוצם את עיני.
ושוב נסוג.

מרחוק עוד ראיתי
סירה עגונה
ואיש לא שמע פירפורי נישמתי,
כי נטמע באיושת הים.
דגים ילקקו את עורי.
כרישים ישבעו בשרי.
כשם
שעשית
אתה.

אחרי ככלות היום,
אני חושבת שאני אנוח.
אחרי מותי היתה לי עדנה.