והוא בכלל לא התכוון.
הוא הרגיש כמו בסיוט שלו מהילדות, כשהשד נותן לו שלוש משאלות,
שיגשים, רק שהג'יני דיסלקט. אלון מבקש עור חלק כמו תינוק ומוצא
בידיים שלו עור של תינוק בלי תינוק בפנים.
הוא בסה"כ אמר לה להיפטר מהתינוק. והיא נפטרה. לגמרי. מתה.
הוא ביקש אז בחלום זמן לחשוב קצת מהשד, והשד הביא לו את טופס
"דחיית בקשת משאלות ג5" ועט, שכותב בחלום. הוא קרא פעם לשד
"ג'יני" והשד הוריד לו כאפה.
"קיצורי דרך זה מהשטן" אבא ואמא של אלון קדחו לו יומם וליל.
"עבודה קשה זה לאלוהים".
ואלון קלט. או שיקבל מהשטן, או שייתן לאלוהים. משהו טוב לא
ייצא מהחיים שלו.
באחורי הראש של אלון בצבצה המחשבה, חסרת רגישות אך מפתה, כמו
בחורה שיכורה שיושבת קרוב, שאלו היו שתי משאלות ושנשארה לו עוד
אחת, בהנחה ש"טופס דחיית הבקשה" היה הליך בירוקרטי ולא משאלה,
שיצאה מאעפן.
חברים שלו, בשיחה מטאפורית ושיכורה לחלוטין, אמרו לו שיבקש
ערימה של כסף, אבל אלון פחד ששנייה אחרי שיקבל אותה, תתייצב
המשטרה ותעצור אותו על שוד מזויין של בנק ישראל.
אחותו אמרה לו, שיבקש אהבה גדולה מהחיים, אבל היא רק בת 14, מה
היא מבינה. חוץ מזה, שאלון כבר יכל לנחש איך נראית אהבה גדולה
מהחיים: אתה מבין, שאתה רוצה להיות עם הבנאדם הזה כל החיים
שלך, ואז הוא מת. ואלון לא רצה שידור חוזר.
אם יבקש שיעל תחזור, הוא יודע שיהיה אחראי לזומבי רצחני,
שישתולל ברחבי העיר, עד שתעלה עליו קוטלת, או טנק.
אלון תפס את הראש. מתחילים להיגמר לו הרעיונות, הוא אף פעם לא
היה טוב ברעיונות. הוא חשב פעם, שאולי בגלל זה השד בא אליו
ולאנשים כמוהו. כי אנשים, שטובים ברעיונות, היו כבר מזמן
הופכים את העולם בכוח המשאלות שלהם, מטלטלים אותו כמו כדור
שקוף עם עיר קטנה בו, עד שיהיה טוב יותר.
הוא התיישב והתחיל ללטף את החתול. זה הרגיע אותו, את החתול.
אלון נשאר לחוץ.
ואז זה בא לו, הוא ידע את התשובה. הוא יבקש...
קול פיצוץ אדיר נשמע מסביבו ורק אלון והשד היו דמויות ברורות
בחלל מטושטש של להבות נוזליות ושל אוויר חם, השורף בריאות.
"נגמרו לך המשאלות" חייך השד והסיר את הטורבן שלו. שתי קרניים
חינניות ביצבצו תחתיו.
"ועכשיו צריך לשלם".
"ל..ל...לשלם?" אלון פילבל בעיניו בתצוגה של בלבול, שיו גרנט
היה מתגאה בו.
"כן, חביבי. למה, מאיפה חשבת ששדים מגיעים, מדיסנילנד? אתה
בגיהנום ויש לך משהו, ששייך לי. קדימה, תן אותה". השד פתח וסגר
את אצבעותיו בחדווה לא-שדית בעליל. לו היה פוצח בריקוד קטן,
אלון לא היה מופתע.
"את מה?" אלון המשיך לקוות, שמדברים על משהו ברשותו כמו אוסף
הבולים שלו, או הסוזוקי שלו, סוזי.
"הנשמה, נשמה, את הנשמה". השד הגיר ריר, בכל פעם שאמר את המילה
"נשמה, ולקלק שפתיו בלשון מפוצלת.
אלון משך בכתפיו, ואמר "איך?". השד הושיט את ידו ובתנועה
איטית, שהפכה למהירה כברק, חדר לבית החזה של אלון. אלון השתנק,
עוד מעט הכל ייגמר. "מה זה?" השד קרא בכעס ומשך את ידו. היה
בפנים פתק "שמור לקריג'ואר שד הנחש, עמוד האש 5, פינת היטלר".
"קיבינימט! למה לא אמרת לי, שכבר מכרת את הנשמה שלך?" השד רקע
ברגליו, והאדמה רעדה תחתיו.
"לא חשבתי, שזה רלוונטי" אלון מלמל.
"לא רלוונטי! לא רלוונטי! איך אני אמור לעמוד במכסה, תגיד
לי!". השד עמד עכשיו במרחק סנטימטרים ספורים מאלון, ואלון ספג
נשימת גופרית לתוך הפנים, התכופף והתחיל להשתעל.
"מה זה?" השד קרא ומשך שערה לבנה דקיקה מהגב של אלון.
"זה שערה של קורט, החתול שלי". אלון השתעל את התשובה.
"למה לא אמרת, שיש לך חתול?" השד הפך פניו ופתאום היה כולו
חיוכים, כמו אנג'לה לנסברי ב"רצח במשיכת קולמוס",
לו שיחק אותה שד גדול ואדום עם נימוסים מושלמים.
הוא נקש באצבעותיו ולפתע היו שוב בסלון של אלון. ביד של אלון
הייתה כוס לימונדה פושרת.
"סליחה", התנצל השד, "לא היה לה זמן להתקרר. אז אמרת, שיש לך
חתול?"
"כן, שניים" אלון שתה מהלימונדה, שהתקררה לברד טעים להפליא.
"אם ככה", השד שלף מזוודה יש מאין, "יש לנו הסדר תשלומים
מיוחד. החתול הראשון, איך קוראים לו, שוב?"
"קורט".
"קורט יקוזז על חשבון המשאלות, שכבר ביקשת. ועל החתול השני..."
השד הרים עיניו.
"קורטני"
"על קורטני כל נשמת חתול שלה תקבל 3 שנים בגן עדן. זה 9 נשמות
לחתול וסך הכל 27 שנים בגן עדן, ואז תעבור למיון כללי".
"לקחתי" אלון אמר, עוד לפני שהשד שיפר את הצעתו.
"פראייר", חשב השד, "יכול היה להוציא ממני 40 שנה".
"פראייר", חשב אלון, "הייתי לוקח גם שנתיים".
"תגיד", שאל אלון את השד, "אתם עושים דברים כאלה הרבה?".
"בטח", ענה השד, "כל הזקנות האלה עם המאתיים חתולים בדירת חדר?
הן שמעו על המבצע שלנו. הן מגיעות לכאן וחיות כמו נסיכות.
סוגרות על חוזה רב-שנתי".
"אין לכם תחרות?" אלון שאל.
"הייתה פעם", חייך השד, "אבל מאז שרשמו אוננות כחטא רשמי,
שלחנו למטה את ד"ר רות ווסטהיימר ומאז היא קיבלה את פרס
"קבלנית הנשמות המצטיינת של השנה" כבר 12 פעם ברציפות, יותר
מג'וג'ו אמקולו והיטלר ביחד.
"מי זה ג'וג'ו אמקולו?" שאל אלון בחשד.
"סתם אחד", ענה השד, "דפק קופים ירוקים".