בעודך שבוי בקסמי העבר
אני עוד נלחמת בכשפי הווה
מדדה, מתנוונת, נחלשת, פועמת,
אנא הקץ משנת עקומים.

בעודך מתרחץ באמבט של ביתי
נלחם עם החול שנדבק על גופך
נוהם נהימות, משפיל מבטך
אני עוד מטאטאת כדוריות אבק מן מדפיך,
כמה זמן כבר לא הרחת ריח של ניקיון.

והפרחנו בועות סבון מן החלון בקומה וצחקנו בקול גדול,
עוקבים אחר בועותינו מתפזרים ברוח הסתווית הקלילה,
"מופתעים" איך קרה שהן מתנפצות סתם כך
ללא מפגש עם אובייקט מסוכן.
כמו ילד קטן אתה צוחק וצוחק
ועינייך גדלות מכל בועה שפרחה.
ואני מחייכת חיוך מזוייף לעברך,
נולדת מחדש עם כל בועת סבון קטנה
ועוצמת עיניי כשהיא "פוף" נעלמת,
מחלקת לעברך לגיטמציות, כמו בועות סבון,
להמשיך ולשקר לעצמך
רק כדי שלרגע
אני ארגיש
מרחפת כמותה.