כשמוחי מתרוקן
והזכרונות - הצל המלווה התמידי
נרדמים בשמירה, היאוש תוקף.
אני חש כבוי כבדל סיגריה מעוכה
ברגל גסה.
עטוף דיממת שלווה
ריח וורדים ודם שריטות.
גופי קועקע צלקות
סיפוקים הפכו לספקות.
זרעי מילים עוברים
שנשטפו אל השכחה,
עלו ממעמקים והחלו לנבוט,
זורחים באפלה
פניהם אל אמא שמש
והכל חוזר אלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.