השמש אט אט שוקעת,
צובעת את שמי התכול
בצבעי ארגמן עזים
בדרכה אל מעבר לאופק
נוגעת בחולות מדבר אין-סופיים
והחום הלוהט נמוג (אל תוך השממה)
נותרנו לבד עם עצמנו.
מי יתאהב בשעת בין-ערביים
בטרם צאת כוכבים?
מי ישאר עם הכמיהה העזה
המתעוררת עם שקיעת החמה?
תינוק בוכה, נכנע לטבע
השולט באורחות חיינו
כאן במרחבים המשתרעים
מול עינינו המשתוממות
מול יופיים ומול כיעורם
הרחק, זוג מתגופף (בהיסוס של נעורים)
הם נותרו לבדם עם הטבע
והרחק משם, תחת פנס הרחוב
עומדת אישה, צל של עצמה
מביטה בנעוריה האבודים
(דרך זוג האוהבים)
בידה בדל סיגריה
האם דמעותיה יבשו (כבר מזמן?)
היא נותרה לבד עם עצמה.
מי יתאהב בשעת בין-ערביים
בטרם צאת כוכבים?
מי ישאר עם הכמיהה העזה
המתעוררת עם שקיעת החמה? |
