|
בדאוב ליבה
מפשילה מלמלות שימלתה
חושפת ירך מעוטרת
בתחתון תחרה.
בדאוב ליבה
כורעת
שתחפור יד זרה בבשרה.
עוד עיניה קפוצות בחוזקה
אך עולה אל תוכן מזדחלת
דמותך.
מהדהד קולך ברקותיה
אין מנוח
כי בכל מחוזות הדממה
לא מצאה השלווה לנפשה.
אצבעותיה זכות חובשות כנף פצועה
הן פעמוני גשם אין בנמצא.
אין בה כעס
כי לאהבה נולדה
חקוק היית בחייה
חקוק תהיה במותה. |
|
|
מי זאת הלא
תמניה בכלל
הזאת?
מה אכפת לי אם
היא לא תמניה?
העיקר, היא
חושבת שאני
יפה?
מיכלי תוהה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.