שני זאנגדה / קורא לי |
האור.
עדין ורך נופל בין העננים.
והלב נמלא עד גבולותיו.
נפלתי על בירכי כדי לגעת בתחילת עולמי
משהו בי קורא להושיט את ידיי,
ולגעת בסופו, שם למעלה.
ומסביב הכל מאפיר לעומת אותו אור.
האור הקורא לי.
קורא לעזוב.
קורא...
לעוף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|