שוב אותו געגוע מכה וכואב,
שוב מתחננת ומבקשת:
אל תשבור לי תלב.
לחשוב עליך כשאתה כל כך רחוק ממני
לדמיין את פניך ואת ידיך בידי
שוב משתגעת איך אשרוד בלעדיך
המתח הורג אותי, מה עובר לך בראש?
מתחננת ומבקשת - לעולם יותר אל תהיה רחוק ממני
לעולם יותר אל תתן לי לחכות.
אני יודעת, עשיתי טעויות לא מעט,
אני משלמת.
אני יודעת, אני מבינה
כמה זה טיפשי
אבל ברגש הזה אני לא יכולה להלחם
הכוכבים מעידים שזה אמיתי.
שוב משתגעת מלחשוב על פניך,
שוב מפחדת מלחשוב מה תגיד.
לא רוצה אף אחד אחר,
רק אותך אוהבת
אבל איך אוכל להגיד לך?
למה אי אפשר להסביר? |
