תוציאו את החרבות
תסירו מעלי את התחבושות
אני רוצה לצאת החוצה
מהכדורים הקטנים
מהמילים היפות, סיפורים אישיים
להביט על השמים ממעלה
בלי לפחד
אולי זה מתקרב
לוקח אותי
כמו שאני
חוט ועוד חוט
מושך אותי כלפי מעלה
עד שאין לי כוח ברגליים
משאיר אותי תלוי באוויר
תוציאו את החרבות מתוך בטני
תנגבו ממני את הדם
היוצא מהורידים
מחטים קטנים על הפנים
זה הזמן שנאבק בי
שירים עצובים בתוך מחברת ישנה
סגורה במגירה
ואני במיטה
ממשש את עצמי
אולי זה אמיתי
מוודא, שלא חסר בי שום חלק
שנים הפסדתי
צולל לאט
בלי אחיזה
מאבד כול תחושה
אולי אני עף
אולי לקחו אותי למעלה
כדורים סגולים
תצלומי רנטגן
זה אני שם
ערום
בלי כוח לאחוז
בלי שום פחד
אני בורח לפינות
מתחבא
בתוך חדר מקלחת קטן
בוכה
בגיל 25  ועוד ילד
מביט במראה
לא השתניתי
רק הפנים
הפכו ללוח ריק
אז אני מקשקש
צבעים על צבעים
שבור
ושלם
חלקי חלקים
מפזר לכול עבר
חוט ועוד חוט מושכים
תוציאו ממני את החרבות
תנגבו את הדם
זה אני
ותמיד הייתי