מגיל צעיר אני חושבת שלהיות גדול זאת החוויה הכי טובה שאי פעם
יכולה להיות! לקבל הכל, לעשות הכל, לראות סרטים של מבוגרים,
להסתובב עם מרטיני בפאבים אפלולי עשן.
הייתי אומרת שבתור ילדה מתבגרת תמיד חיכיתי לגיל שבו אני אוכל
לעשות מה שבא לי, לקבל עצמאות משל עצמי, לקחת את עצמי לדרך
אחרת, או להיות כמו כולם בהגדרה של להיות כמו ה"מבוגרים".
אם מסתכלים על זה במבט חפוז לאחור אנחנו יכולים לראות שתמיד,
אבל תמיד, אנחנו היינו החקיינים של ההורים, האחים, הדודים
ואפילו הסבתא. תמיד מצאנו את עצמנו הבנות מסתכלות על אמא או על
האחות איך שהן מתאפרות, שמות לק, מסתרקות ותמיד נהגנו לומר "גם
אני אהיה ככה". ותמיד הבנים מצאו את עצמם מחקים את אבא, עושה
את עבודות החשמל של הבית ושל המכונית, וגם הם הדבר הראשון
שיוצא להם מהפה: "גם אני אהיה כך". ועד הרגע הזה אנחנו נהגנו
ללכת בדרך של ההורים, לא בהכרח הדרך הטובה, אלא יותר הדרך
שסיקרנה כל ילד צעיר בהתבגרותו.
עם השנים אנחנו מתבגרים, ואנחנו כבר רואים את אותה אחות
שהייתה מסתכלת במראה מתחילה לצאת ולהביא חברים הביתה.
מעניין שדווקא בזה הייתי תמיד מציקה לה, לא ששנאתי אותם, אלא
יותר להיות ב"חבר'ה", כן, די מצחיק שאותה תקופה אני הייתי בת 4
מסתובבת בין רגליה של אחותי בת ה-19 ולומר לה מתי החבר החדש
יבוא אליה, ומבלי למצמץ לשאול אם הוא חתיך.
ואז אנחנו מתבגרים עוד יותר, ומגיעים למצב שאותה אחות או אח
שהיו מביאים את החבר או החברה הביתה מתחילים לשאול אותנו אם
"מצאנו חתן/כלה" (נשמע פלצני, מצוי בכל בית!). ובאותו הרגע אתם
מזנקים אל סולם, "ה"סולם, של מודל החיקוי שלכם.
כן, כן, ותמיד גם ההורמונים שלנו מתחילים להשתולל ולהעביר
מסרים די מדכאים כמו: עם מי תצא, איך אתה נראה, האם אני לבוש
בסדר, האם לעשות שינוי דרסטי.
אבל תמיד אנחנו נתקעים באותו מלך ומלכת הכיתה שמסובבים לכם את
הראש הקנאי של הבנות והראש הכחול של הבנים, וההחלטה הסופית
בכדי להגיע אליהם או לפחות לגעת בהם זה להיות חלק מהם!
זה החלק הכי שנוא עליי בתור נערה מתבגרת, אתה תמיד, אבל תמיד,
צריך להיות יותר טוב מהשני, להראות שאתה יכול להיות חזק, סקסי,
חכם, ויחד עם זה להראות שהחבר'ה שלך תומכים בך.
וכל אחד פתאם מקבץ לו חבורה של 10 איש, בינהם האהבלה שנדבקת
לכל מקום, ומעניין שהיא זאת שהופכת בסופו של דבר ה"מזרן של
החבר'ה". ומתחילים במסע החיזור המטורף, כל יום בחור אחר בא אל
ה"מלכה" (שאחרי 30 שנה נראת מכוערת בסוף) ומנסה לפטם אותה
במילות אהבה מטומטמות. וכל בחורה לעומת זאת שולחת עיניים,
מצחקקת בלי שום קשר לעולם, ואם הוא מחייך אליה, כמובן שהיא
תתעלף ותאמר "הוא אוהב אותי", שבעצם הוא עשה לה טובה!
וזאת רק ההתחלה של נער מתבגר. עכשיו זה מתחיל להיות קצת יותר
מורכב.
תיכון! הפחד הדרמטי של כל נער ונערה מתבגרים! החנונים פתאם
מתחילים להיות יפים (תתפלאו!), המלכה מתחילה לגדל יער של
חצ'קונים, המלך ירד לכיתת מב"ר (מפגר בעל רצון!) והאהבלה...
נשארת אהבלה!
כאן המירוץ אחרי האהבה מתחיל להיות דיי שכיח, עכשיו זה משהו
חדש, סקס!
אז נכון, סקס זה אחד הדברים הכי כיפיים, אבל האם אנחנו מחפשים
כייף או עדיין להראות כמה אתה גבר?
כן, כן, וזה עדיין חל על הגברים. כי אם אני בחורה והייתי שוכבת
עם 10 בנים, באותו רגע הייתי נקראת המזרן של השכבה או שרמוטה.
אבל! אם הגבר היה שוכב עם 10 בנות, אההא! זה כבר נחשב למלך
המלכים, או כמו שהחבר'ה אומרים "שיחקת אותה, גבר!"
נורא שעדיין אנחנו הבנות צריכות להיות מושפלות מהיצר הגברי,
למרות שכבר אנחנו נהיינו שוויוני זכויות, עדיין הגבר הוא זה
שקובע ומכריע!
אז עם זאת, כל אמא אומרת לבתה המתבגרת לא להתפתות למה שקורה
בחוץ, וזהירות כי הבנים הם עם חרא בעל חוסר לב, שוכבים עם
בנות, ולכי תדעי מה יש לו, ומה הוא יאמר לחבר'ה מאחרי גבך!
מפחיד?! כן, בתור נערה תמימה זה כן מפחיד, כי כל גבר שעובר
לידייך ומחייך לך, ישר על המצח שלו את רואה נורה אדומה מהבהבת:
"אזהרה! סכנה!" אבל מי אנחנו שזה יפריע? הרי אנחנו כבר נכנסנו
לחבר'ה, אז הבנות מצחקקות ועושות דברים מאחורי גב ההורים,
הבנים לעומת זאת, מחנכים להיות גברים! אבל יותר מדגישים את
המילה גבר יותר מלהיות בן אדם רגיש בעל תובנות!
אז יש כאלה שכבר הספיקו להגיע ל-10 הראשונים שלהם, יש כאלה
שעדיין עוד לא חוו את זה, יש כאלה שמפחדים מזה, ויש כאלה
שחושבים כי בגרות זה המסלול לחיים, אם אתה מלכלך אותם אותו
ליכלוך יישאר איתך עוד הרבה זמן! ואם אתה מעריך אותם שובל
הטוהר ילך אחריך!
מה אתם אומרים?