היה לי דג זהב, וקראו לו מנחם.
אמא תמיד אמרה לי להחליף לו מים פעם בשלושה ימים. אחרת, יהיה
לו מגעיל במים והוא ימות. ימות מוות נוראי. מעניין איך הוא
הרגיש. מעניין אם כשהוא הסתכל עלי, כל ערב כשאני הולכת לישון,
חשב לעצמו, "אל תשכחי מחר להחליף לי את המים, אחרת אני אמות".
מנחם תמיד משחק אותה רעב. אני יודעת שזה סתם כדי שאני אפורר לו
קצת אוכל, ואז הוא יקבל קצת יחס. אני יודעת את זה, כי מנחם הוא
לא סתם דג זהב רגיל.
אתמול, כשחזרתי מהגן, פוררתי לו אוכל. הוא אכל בהתלהבות כזו,
ואני יכולה להישבע שהוא אפילו חייך אלי. אז חייכתי חזרה. מנחם
הוא דג מאושר. לא כמו כל הדגים העצובים בחנות של דאפי-דג.
כשהלכתי לישון אני יכולה להישבע שהוא קרץ לי. אז קרצתי חזרה.
לילה טוב מנחם. מחר מחליפים לך את המים. בטח זה נתן לו הרגשה
של מלך. מלך הדגים, הוד רוממותו מנחם הזהוב.
בבוקר ראיתי שמנחם עוד לא התעורר משנתו. אז לא הפרעתי לו
לישון, והלכתי לגן. שישן, בערב מחכה לו ערב סוער וגועש. מפלי
מים עדינים ילטפו את קשקשיו הזהובים, והוא ירגיש כמו מלך. הוא
יקשקש בסנפיר כמו שהוא תמיד עושה, ויסתובב במקום סביב עצמו.
אני קראתי לזה "מחול מנחם הדג".
אבל בטח כבר ניחשתם שמנחם לא התעורר יותר משנתו באותו בוקר.
בטח הבנתם את זה מההתחלה, כשכתבתי "היה לי דג זהב", ולא כתבתי
"יש לי דג זהב". אני מקווה שלפחות הוא עלה לגן עדן לדגי זהב.
שם בטוח המים תמיד צלולים, ויש לו אוכל בשפע. הדבר היחידי
שיכול להפריע לו בגן עדן לדגי זהב, זה כל הדגים האחרים. מנחם
היה מיוחד במינו, ואצלי בלב יש מקום רק למנחם. דג נוסף איתו
ביחד היה רק מטרד. מנחם לא היה יכול להיות מאושר עם דג אחר.
אני מקווה שהוא מצא לו את הפינה השקטה שלו אי שם בגן עדן לדגי
זהב. כדי שיוכל לפצוח במחול המיוחד שלו. בשקט. בשלווה.