ילדה טיפשה, מה היא מבינה?
שום דבר לא רואה, שום דבר לא רוצה.
או שפשוט לא יודעת? זה לא משנה.
ילדה טיפשה לא מבינה גם את זה.  

היא רוצה קצת לשיר, קצת לרקוד על במה,
גילגול פה, גילגול שם, אולי גם קפיצה.
וכולם יריעו לה 'אוי, את נהדרת',
כי הם יודעים, היא טיפשה,
הרבה היא כבר לא תעשה.
היא חולה, היא מוגבלת, מן משו כזה.

היא תעמוד על במה ותשיר איזה שיר,
ואז היא תרד, ותשב, ותחוויר.
היא לא מבינה, היא גם לא יודעת,
היא עושה, לא-עושה, ובכלל לא נפגעת.

ואז היא תחליט, הילדה הטיפשה, שדי,
זה מספיק, יותר לא רוצה.
היא תלך לבמה, ותפשוט ת'בגדים,
ותגיד [בשפה קצת עילגת, וגם מטופשת]:
"זאת אני, רוצים - לא רוצים,
זאת אני, ויותר לא אסכים,
לזלזול , השפלה ולכל הדברים הקשים,
זאת אני, ואני לא מסכימה,
להיות קטנה, טיפשה וחולה.
אני אהיה מה שאני רוצה שאגדל!
אינני בובה מסומרטטת בלי כוחות בכלל..."

ותרד מהבמה, הדמעות בעיניה,
וכולם ישאלו: 'מה? מה קרה? מה פתאום?
ומה היא עושה?'
הם יביטו בה, חלקם המומים, חלקם לועגים,
חלקם לא יודעים...

ואז היא תיפול.
היא לא תרצה להמשיך, לנסות, להבין,
זה זה מבלבל ומביך.
היא תיפול על ריצפה, קשה וקרה,
ולא תצליח לקום, כי אין לה ברירה.
וכולם ישאלו: 'הי, ילדה, מה קרה?'

והיא תלחש [כבר אין כוח לדבר]:
'ילדה טיפשה, לא יודעת.
תניחו לילדה, היא סתם מטרד,
היא רוצה לשכב בשקט, פה, בצד...
ואם זה לא מפריע לעצום את העיניים ולחלום,
שיש גם לה שכל, וגם לה יש רצון,
שהיא רוצה ומסוגלת ויודעת לאן,
רק לשכב ולחלום וללכת מכאן...'