הוא התאמץ.
אולי אפילו התאמץ יותר מדי,
כי כמה שהתאמץ יותר, ככה הרפתה ממנו ההצלחה.
הוא היה מוכן לעשות למענה הכל! אך כמובן, כמו רובן, גם היא לא
העריכה את זה, אבל הוא לא איבד תקווה, הוא המשיך, הוא כתב עליה
שירים, סיפורים, דיבר איתה כל יום,
אבל ככל שהתאמץ, כך הרס הכל, במובן מסוים אפשר להגיד שהיא הרסה
הכל, זה גם מה שהוא חשב, כי כל אחת שהיו מציעים לה מה שהוא נתן
לה הייתה מסכימה במקום, אך היא שונה. היא לא כמו כולן.
יום אחד, מותוך געגוע ואכזבה הוא פשוט ישב יום שלם מול המראה,
ישב והביט, הביט על השתקפותו ועל הפנימיות האמיתית שנמצאת בו,
לפתע גילה כמה חסרונות יש בו, אדם שכל חייו מאושר וחי בידיעה
שאין בו שום בעיה שהיא, לפתע מגלה שכולו פגום, הוא הבן אדם הכי
רגיש בעולם, בזה גם היא עצמה אינה יכולה להטיל שום צל של ספק.
אבל אופיו, כאופיו של אדם קר, אכזרי, כועס, רגזן, וכל מה שתעלו
בדעתכם.
אז הוא הבין כמה שהוא חרא של בן אדם,
ובעקבות כך החליט לנתק את יחסיו עם כל האנשים שהוא מכיר, כי לא
רצה שאנשים שחשובים לו יפגעו ממנו, כמו שכבר עשה פעמים מספר
בעבר.
לבסוף מתוך מצוקה נפשית החליט לשוב ולהאמין, כבילדותו, בתור
ילד הוא האמין, אך לאחר שראה כמה שאכזריים הם החיים הוא החליט
שאין יותר את הצורך להאמין, כי שום דבר לא יעזור לו.
אבל אחרי כל זה...
לפתע לאחר תקופה ממושכת של בדידות ועצבות החלו לצוץ פתאום בנות
בחייו, הוא חשב שהוא חולם, אבל שום סיכה לא הצליחה להעיר אותו
משום חלום, כי הכל היה אמיתי, הוא באמת התחיל לחבב בנות, עד
שיום אחד במהלך טיול סוכות עם חברים בצופים לפתע ראה גדוד
נוספת של מטיילים משבט אחר והתאהב באחת מהן במקום, היו לה
עיניים מקסימות והפרצוף הכי חמוד בעולם.
היא הייתה פשוט מלאך, לא היה לו שום ספק שזהו, שהיא הנבחרת,
ושאיתה הוא מעוניין להמשיך את חייו, הוא היה בטוח שיאהב אותה
עד יום מותה, אז הוא גילה את האומץ שנמצא בו והתחיל לדבר איתה,
בזמן ששוחחו העניינים התפתחו והוא החליט להזמין אותה לצאת
איתו.
ואז היכה בו פעם נוספת מזלו הרע, וכמובן שהיא סירבה, היא,
ואיתה יחד גם כל התירוצים הקבועים שאנו הגברים נוהגים לשמוע
מהנשים, למרות שהן יכולות להגיד לא בפשטות, הן לא יעשו זאת, הן
ימשכו אותנו ויהיו תירוצים, וזהו. מאז חוץ ממנה שתי נשים
נוספות לא הסכימו לצאת איתו.
הוא הבין שהמזל הפנה לו עורף, ושאין באפשרותו וגם לא יהיה
באפשרותו להיות עם נערת חלומותיו.
הוא שכח כבר מהשלוש האחרונות, וחזר לחשוב על הראשונה, כי כל
אחת שראה הייתה בעצם רק הסחת דעת כדי להשכיח ממנו את אהבתו
לאותה אחת, אותה אחת שהוא סוחב את תמונתה בארנקו כבר למעלה
משנה, אותה אחת שהוא חושב עליה יום ולילה, אותה אחת שכל שיר
וסיפור שהוא כותב מדבר עליה, אותה אחת שחולם עליה בלילות.
אותה אחת שלעולם לא יהיה איתה, לצערו.