ענבל סלם / אני ואתה |
אבל כל כך לבד,
שמחה מבחוץ,
מבפנים רק בוכה...
אני חושבת אולי
אפשר את הזמן להחזיר,
לחיות כמו אז
לפני ש"היא" באה לעיר...
אתה שהיית, שהינך,
זה שמאיר לי את יומי
מסתכל עלי, לוחש בשמי...
אני...
כמו חסרת כל עמוד שדרה
חותמת את שפתי בשפתיך בנשיקה
מחכה שאולי תבין שאני כולי שלך...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|