לא ידעתי מה בדיוק לכתוב לך. ניסית לכתוב. כתבתי שורה ומחקתי,
כתבתי שורה ומחקתי, כלום לא הלך!
היום אמרתי לאבא, שאני לא מרגישה טוב ואני לא אלך לבית הספר,
אבל האמת, שפיזית הרגשתי טוב. רק משהו בלב קצת הציק לי, ולא
היה לי מצב רוח ללכת לבית הספר.
כשקמתי בבוקר וירדתי למטה, גיליתי, שאמא לא נמצאת. בחוץ הגשם
לא הפסיק לרדת עוד מאתמול בצהריים. הדלקתי את החימום, הרמתי את
התריס והתיישבתי על הריצפה הקרה מול הדלת המשקיפה לגינה
האחורית.
ישבתי שם והבטתי בגשם, שיורד מרטיב ומנקה את הכל. פתחתי את
הדלת והושטתי יד החוצה להרגיש את הטיפות, וקירבתי את פניי
החוצה להריח את הגשם.
אתה יודע, יש משהו בריח הזה, שתמיד עושה טוב לאנשים. מעין ריח
של ניקיון, או כמו ריח של משהו חדש.
והשמיים האפורים תמיד הזכירו לי את החיים. עכשיו רע, אבל תכף
אחרי שנתפרץ החוצה ברעש ובסופו של דבר גם הדמעות ייגמרו- יהיה
טוב, תזרח השמש מחדש או לחילופין נחייך.
וכמו שלגשם יש ריח של ניקיון, אולי גם הבכי והדמעות יורדות כדי
לנקות את מה שרע, אולי הן מנקות כדי שנוכל לעבור לשלב הבא,
עוזרות לדברים היפים לצמוח.
חיבקתי את ברכיי והמשכתי להביט בגשם. לא יכולתי להפסיק לחשוב
על זה, שהחיים שלי הם כמו עונות השנה. טוב לי, רע לי ולפעמים
יש תקופות מעבר כאלה לא ברורות, שאני לא יכולה להצביע ולהגיד
בדיוק מה אני מרגישה. הכל מבולבל.
נשכבתי על הגב. הריצפה הייתה קרה נורא. הבטתי בתיקרה וחשבתי מה
לעשות. לפתע, הגשם פסק ולאחר כמה דקות גם השמש יצאה לה החוצה.
החלטתי לנסוע לת"א.

מאז הפעם האחרונה, שכתבתי לך, עברה אולי קצת יותר מחצי שנה.
אני חושבת, שאולי אני הבן אדם היחיד בעולם, שלוקח לו לכתוב
מכתב חצי שנה!
אני זוכרת בדיוק את אותו היום, שהתחלתי לכתוב לך. אני זוכרת
במדויק את מה שקרה, רק שעכשיו השתנו דברים. הגשם באמת ניקה כמה
דברים לטובה ולרעה.
עכשיו כבר קיץ וחם. לצאת החוצה זה לא נעים. כבר לא כיף להסתובב
ברחובות. הריחות שונים, לרוב לא נעימים וטהורים כמו הריח של
החורף. כל היום יושבים במזגן. אם הוא פועל, אז קר. אם הוא
כבוי, אז חם. ובכלל, הקיץ זאת עונה, שלא נותנת לחשוב. אי-אפשר
להתעמק יותר מידי בדברים בקיץ בגלל החום. ולהביט החוצה מהחלון
זה מסנוור וכואב ומרגישים את החום נכנס דרך הזכוכית.
החום והלחות גורמים לאנשים להיות איטיים יותר ומרוגזים יותר,
וכמו שאמרתי לך קודם, גם קשה לחשוב בקיץ.
אז אולי אתה יודע למה אנשים תמיד משייכים את החורף לעצבות ואת
הקיץ לשמחה?
בעיניי זה הפוך. אתה חושב- שהם צודקים, או שאני זאת- שטועה?
אני אנסה לענות לך על התשובה אולי בחורף הבא...