|
הנה הוא כבר חזר
מאז עזב עבר הזמן,
יורד לאיטו מסוסו
מוריד מעצמו את חרבו
והשיריון שעליו חבוט וסדוק,
למוד מפלות עקובות דם וקרבות
גם ארשת הפנים שמתחת הקסדה
לא נשארה כפי שהייתה,
הבעה נפולה יותר עייפה
גידלה קמטים פני זיקנה.
אין איש שלא נצבט ליבו כששמע
וילדה קטנה שלא מחתה דמעה ובכתה
ששמעו את סיפורו על העולם החדש
על כך, שלא דרושים עוד אבירים
גם לא מחפשים יותר גיבורים
שם בחוץ הכל השתנה
המציאו תחליף להכל.
בגן המלכותי הופיעה בריכה חדשה.
אומרות השמועות שזאת בריכת הדמעות,
שבכו אבירים רכובים על סוסים לבנים,
שגילו שעוד אין בהם צורך,
שכבר לא מצפים ולא מחכים להם,
שהיום מתאהבים במילים
ולא באבירים על סוסים לבנים. |
|
|
אתמול חברה שלי
הלחיצה אותי,
ככה אחרי הזיון
אנחנו מחובקים
יחד, ולא יודע
למה האווירה
התאימה והקראתי
לה שיר שכתבתי,
לא משהוא גדול
ככה ארבע שורות,
ואז משום מקום
אני רואה דמעה
זולגת לה על
הלחי, שאלתי מה
קרה והיא אמרה
לי שממש עכשיו
היא נורא מתרגשת
כי אני מזכיר לה
את אבא שלה, מה
אני אמור להסיק
מזה שגם לאבא
שלה יש זין
קטן?
עמוס מהמוסד
בתור לקליניקה
און. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.