מרקחת יצרים בוערת בעצמותי
רוצה לפרוץ את עורי
את מעטפת הגידים והבשר
חרטות שלא עוזבות אותי
מתפרצות מתוך ליבי
חוסמות את נשימתי
רוצות להפיל אותי
להצמיד אותי לריצפה
בכוח המגנט לשאוב את נשמתי
אל תהום חסר גבולות
להשאב לתוך הריק
חסר תכלית
להתמלא כאב מרצון הפנים
לצאת לחוץ
להתחלף
לפרק אותי מתוך עצמי
לאבדון

תהיה רגיעה נוחה
ריחוף עם עלים בשלכת
שיחות על הא ודא עם ציפורים
כמו בשכיבה הרכה
על שטיח מסלון ילדות
כשלא היתה עוד מועקה
שתמיד היתה שם מלידה