ואני תוהה אם גידלתי אותך
מספיק באהבה
אחרת איך זה, שנהרגת מכזאת שנאה
אני יושבת והחלל הזה ממלא אותי לאט,
כמו מחלה.
אתה כבר לא כאן, אני יודעת
ולעולם לא תהיה, אך עיניך
אחרי בכל מקום שאהיה
כשנפגעת היו הנשיקות שלי
תמיד מרגיעות אותך
רק נשיקה אחרונה ילד שלי
אמא תמיד אתך
איך זה שאמא צריכה לקבור
את בנה, הייתי מעדיפה
את דמעותיך על קברי
ובלבד שהכאב הזה לא יכרסם בי
אין חיים לאמא בלי הנשמות שלה
ואתה יפה שלי, נשמתי היחידה.
אל תדאג אנחנו נהיה תמיד כאן,
חושבים עליך.
תמונותיך לא יפצו על הפרידה ממך
אבל אולי תנחם אותי המחשבה
שמתת למען משהו שאתה אוהב מכל.
מה שאהבת, הרג אותך
אבל נקברת עם אהבתך, עמוק בתוכה. |
