הסתכלתי במראה, בוהה.
הלב שלי נקרע מתוכי וריחף גבוה.
לא הרגשתי דבר.
בהיתי בפנים המשתקפות מולי, כל כך שנאתי.
הסטתי מבטי, אחרי יותר מדי שניות של בהייה.
תחושת גועל ומחנק אפפה כל תא בגופי.
בעיניים דומעות, רצתי החוצה, רועדת, נרתעת, נשברת.

רק הפחד הגואה בי, מאיים לפרוץ.
אני רק מקווה למחר.
שיבוא.



7/2004