(קיץ של שנת רעב - דרשתי אל סופי, קמתי לפתוח את המעיין לצד
ההוא לפרות בעולם).
הנה אני בא לאכול אותך בלי מלח, כמו הים אני אלעס אותך ואירק
בחזרה.
(עלו יריות מהכפר, יצאה אש בשמיים, נקרעו העליונים ודם
בתחתונים. יצאו שרביטי אש, שרביטי גחלין, בעלי זיקוקין וכולם
אני - לבקש נפשי, לכחד בשרי. קורבן גופי לא נרצה, הקטרתי באש
זרה, קורבן רוחי אבד בעמוד הענן).
הנה אני בא, הרוכב בנחש, היי כלתי בין הקוצים. הנה אני בא, בעל
הזבוב, להמציא לך מנוחה בגלות הפנימית.
(אני התינוק הזקן, אני זוכר שהוליכו את הזרע לטעת את העץ, אני
זוכר שהנר דלק, אני זוכר הכל ולא זוכר כלום).
והזמן התכווץ לשבריר של שניה.
זוזי איתי עד כלות הנשמה/כלות הנשימה.
צח ואדום אני עולה מהמדבר לעשות לך סוף מר.
(טעם הדם שלך מתוק כמו רעל הדבש של יונתן).
פתחו את דלתות הכאב
שחררו את כלבי הגיהנום מכלא התודעה
הביאו את הלילה שאינו יום ואינו לילה
(אלוהים, תן לי רוח דין וגבורה לכסח אותו, לשבור אותו, לפרק
אותו, לטהר את העולם ולטהר אותי. בסוף אולי אצא נקי). |