אדריאן טודור / עוד |
שלוחי רסן;
מפיתול של נייר מקומט מתאווה
אלייך שורה חסרת חן.
על חופי תשוקתך יוקד יומי ולילי
על מפתן פנייך מצחך הבלתי
אפשרי - מקמט עוד מבט
עוד הולך גופך ונחרט.
על חבלי צווארך עוד שדייך תולים
את עיני ממנורת הזגוגית
עטופת משעולים שמלתך חגיגית
וחוצת גורלות ושאריות אנשים.
כנזכר במרומך - תחתיתך כאחד
עקומים ימי מישורך הנכחד
שוב אתור את הים בספינת דייגים
בעוד את פתיון השרוי במצולות השנים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|