אני יושבת בדירה שלי עכשיו. סיגריה [דמיונית], דלוקה, נשענת על
מאפרה. העשן שלה מתמר מעלי ונצבר בענן. בחוץ שלג. בחוץ גשם.
יום, לילה, קשה לדעת. תריסים? סגורים. רגשות? סגורים. אני מנסה
לא לחשוב [עליך]. אני מנסה לא לחשוב [בכלל]. החתול שלי מתחכך
לי ברגל. הרצפה קרה. אני מרימה רגל אחת [בלי גרב] ותוחבת אותה
מתחת לגופי. צמרמורת. אי אפשר, בשום פנים ואופן, לכתוב [לחיות]
ככה. יכלתי להעביר ימים על גבי ימים בלי לצאת מהבית. אתה מכיר
אותי. אני יכולה לפרוץ בבכי רק למשמע הצירוף "באותות ומופתים".
ובכל זאת, על השולחן קופסא. אוכל סיני. מתוכה מבצבץ מזלג,
בתחתית קצת אורז. שום דבר לא מסתיים בימינו. שום דבר לא... |