משילה מעלי את קליפת הנערות.
נפרדת לשלום משחר בורות.
דלוקת עיניים וכבוית נשמה,
מפלסת דרכי אל העולם הבא.
מרפרפת באצבעותי על מראות עברו,
מתגברת בכאב ולאט,
כנשל הנחש מתייבשת ילדתי,
נושרת ממני, עוזבת.
ולבד, עירומה וחשופה
הולכת בשביל חדש, מעופפת בין פרחי המחר
מריחה ריחם המתוק, וזוכרת את כבלי אתמול.
כסומא, מגששת, מרגישה אהבתי
נעה מחום לקור,
תרה בחיפוש אחר דבר מה
לא מביטה לאחור.
וכשאגיע אל גופי החדש
אל חיוכי ואל מבטי הבוגר
אדע כי צלחה דרכי
ואורי החדש מתגבר.