הזמן הפך לחסר-משמעות, ככה זה בכל יום.
הריחוק מהאחרים מתגבר והופך לחוויה
ניזון מבדידות ועצב, אני בולע את מה שהנפש
חופצת בה.

קשה לי להתגבר על ההיא שבגדה, ככה זה בכל יום.
פוסע לאורך שדרה ארוכה שופעת עצים
פוסע באיטיות מטריפה כמו נמר לפני הציד.
בועט בעלי-שלכת חמים שנשרו זה הרגע
מדמיין אותי ואותך שוב מתנשקים.

מאיפה באתי ולאן אני והולך, ככה זה בכל יום.
עיינים כעת נעצמות מתחושת סיחרור סוחפת
פעם אהבתי והיום אני שונא,
פעם שמחתי, עכשיו אני בוכה.

ככה זה בכל יום בעולם, המסר ברור כאן לכולם
תהיו חופשיים ואל תתנו לרגש במה
תהיו חופשיים ואל תתמסרו לאהבה
תהיו חופשיים רק 4 מטר מתחת לאדמה.