|
האונות שלי במוח
רוקדות סטפס
על טרמפולינה גמישה במיוחד.
הרגש מקפץ לו על לבי
כאילו מועך אשכולות ענבים.
ציפור נפשי
עייפה ומותשת,
חיה המחוברת למכונת הנשמה.
ואני,אני נמצא בתא בית סוהר צר ומוזנח,
אבל הדלת פתוחה ואין סוהרים.
ואני יושב לי בתא ובחוץ כה נפלא.
השמיים כחולים והשמש זורחת.
ילדים משחקים בתופסת .
זוג אוהבים.
שני ליצנים.
מוכר בלונים.
ואני יושב לי בתא,
וגופי משותק.
ואני כל כך רוצה לצאת
כל כך רוצה לצאת.
רוצה.
ופשוט לא יוצא.
לא יוצא. |
|
|
(כולם לשיר,
ו...)
מי ישגל זונות
ישראל
אותן מי ידפוק,
אני הגיבור
רב שוגל,
מבסוט מאוד!
שמעעעע!!!
בימים ההם
בזמן הזה,
הלוואי שאין
לי איידס
אני מקווה.
וואו איזה
שטויות אני
עושה...
להב בן-לאדן,
ממתין לתוצאות,
ומקווה לטוב,
וככל הנראה כותב
צוואה,
(אה..., ואפשר
להפסיק לשיר) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.