"למילים יש הרבה יותר ממשמעות", אמר פעם מישהו שאני לא מכיר
ובטח לא אכיר.

מזמן, כשהייתי כזה קטן, סיפרו לי ש"סופר סת"ם" הוא אחד שכותב
בכתב ידו את ספרי התנ"ך, תפילין ומזוזות. חשבתי על כמה מגניב
היה לאותו אדם להיות סופר סת"ם. הוא לא היה צריך לכתוב שום דבר
ממוחו האנושי, ובסך הכל צייר את הסיפורים במה שלאנשים באותה
תקופה היה אחד הדברים הקדושים ביותר. הוא בעצם היה גרפיקאי
יותר מסופר. ועוד היה לו מעמד שווה. ובטח גם שילמו לו לא
רע...

אני בטוח שגם היום יש סופרי סת"ם כאלה, אבל בטוח שלא אותו
הדבר. חוץ מזה המקצוע הזה שנקבע בזיכרוננו כ"מם"(משמעות למילים
שמועברת מדור לדור)  למה שהוא נחשב אז, לא נתן לאחד להיות מה
שהוא רצה להיות היום.

יוסי גדל בירוחם, בבית קרקע, להורים ככל ההורים שלא ממש דחפו
אותו להיות משהו כמו רופא או עו"ד לכשיהיה גדול.
כשלימדו אותו על סופרי סת"ם, הוא חשב שזה יהיה מגניב להיות
סופר סתם, אבל אחר. הוא הרי תמיד אהב לספור כל מיני דברים, כמו
עמודי חשמל בנסיעה ברכב, או מכוניות שחלפו ליד מקום בו חיכה
למישהו. הוא אהב לספור את השניות על השעון כשהיה לו משעמם, כך
תמיד נראה היה לו שהזמן רץ. בקיצור, היו לו את כל התכונות
להיות סופר סתם בלי ראשי תיבות.

כשגדל קצת ורצה להרוויח כמה גרושים, שקלו להקים באחד הצמתים
בעיר רמזור, הרמזור הראשון, שיתן בבנייתו קצת תעסוקה לתושבים
וגם תחושה שיש תנועה בעיר (הלא יש רמזור!!!). לשם הבדיקה נדרשו
אנשים שיספרו את הנכנסים והיוצאים מהצומת בשעות העומס, וכמובן
מי אם לא יוסי קפץ על המציאה. במודעה בעיתון ביקשו אנשים עם
ניסיון, ובכדי שלא יחשבו שהוא מומחה בספירת דברים ספציפיים,
רשם יוסי שהוא סופר סתם (בלי מרכאות) כבר שנים רבות. הוועדה
העירונית דחתה אותו במכתב יבש בו הוסבר שאין הם מעונינים באנשי
קדושה, ואולי כדאי שיפנה לרב העיר בבקשה למציאת עבודה.
בכדי להדגיש את הבעיתיות בהנחת היסוד שלהם, עיצב יוסי גלימה
ובגד גוף עם האותיות SS (סופר סתם) עליהם. עם תלבושת המיוחדת
ניסה לעוף סתם ולהרים סתם דברים. לאחר שתיעד כמה מהפעולות שלו
בתור סופר סתם, שלח את הקלטת לוועדה.
התברר שיוסי הלך עם הראש בקיר עם הכוונות הטובות שלו וההתעקשות
על דקויות עלתה לו בהודעה שהוא איננו אישיות רצויה בארץ בשל
הזלזול בשואה ונשיאת סמלם של הנוראים מכל בשלטון הנאצי.
בצר לא, הוא התחיל לעבוד כסופר סתם בארה"ב. שם לא ממש ידעו מה
זה סופר סתם, ובשל כך נמנעה גם אי ההבנה שהגלימה היתה גורמת.
כל שאכפת היה להם שהוא ידע לספור. הוא ספר פקקים במנהטן,
וכבשים באריזונה, מתפרעים בהפגנות על הגלובליזציה בסיאטל וכמה
כניסות ישראליות היו לאתר האינטרנט של ה-CNN שמטרתן היתה לקרוא
על כמות ההרוגים בפיגועים בארץ.

עם הזמן נמאס לו לספור כלכך הרבה והוא החליט להחליף מקצוע. היה
ברור לו שהוא לא התאמץ כלכך הרבה לקבל את ה- Title של סופר סתם
לשווא והוא חיפש תחליף הולם.
במה שהוא חשב לעסוק הוא ידע שהוא לא יוכל להיות מספיק טוב
בארה"ב, והוא חייב לחזור לארץ ממנה גורש.
כשהגיש את הבקשה לחנינה אחרי שנים של היעדרות, חנן אותו הנשיא
באומרו "נראה שהוא התחרט על מעשיו". להפתעת  כולם יוסי לא
התווכח, הוא למד כבר שהדקויות יתעמרו בו בסופו של דבר.
יוסי שכר דירה קטנה בגדרה, שהזכירה לו במשהו את נוף ילדותו,
והחל כותב. אחרי הרבה שנים של היעדרות, למילים  היו הרבה
משמעויות ואסוציאציות מגניבות עבורו. כי הרי לא כל אחד יכול
לראות מנקודת מבט של סופר סתם. בספריו הוא חתם בשמו הספרותי
"150 אלף" שזה, לטענתו המקצועית היה המספר הרשמי של משתתפים
בכמעט כל הפגנה.  
אבל למעשה הוא היה, והוא תמיד יהיה סופר...סתם!!!