גילינו את העקרב
בדיוק ברגע שכל הכלבים בדהרמסלה
החלו לנבוח
כאילו חיכו  כל היום לרגע הזה
כמו מקהלת מקוננות אדירה
שקינתה נישאת במעלה המדרגות הרטובות
המובילות לדירתנו.

הרגשתי את התהדקות צבתותיו בבשרי
ותהיתי אם קינתם מתייחסת אליי  
או לטיבט
ואולי הם בכלל  רק נובחים את סוף הגשם
שהשאיר את כל המדרגות רטובות
ואת כל העננים ריקים
כאישה אחר לידה .

את נרדמת בין הנביחות
והשארת אותי עם מחשבות על סבירות ,
הסבירות שהעקרב יטפס אל מיטתי
הסבירות שהעננים יכרעו שוב ללדת
וימנעו מהמדרגות שלנו להוביל אותנו
למקום אחר.

הזמן עבר בקצב משתנה
מתעלם כהרגלו
(במין חוסר התחשבות מופגן)
מכל השעונים
ואני ניצלתי את התפתלותו
כדי להקשיב לדהרמסלה מתעוררת בשלבים
לנזירים המתעטפים בגלימות ארגמן
למוכרי הצ'אי בדוכנים
לילדים הקמים
חלקם בכדי ללכת לבית הספר
וחלקם בכדי לקבץ נדבות .

אחר כך תקומי גם את ותלכי
(כמו רבים לפנייך)
תשאירי אותי עם חלומות על סבירות,
הסבירות שהעקרב יחדיר את עוקצו לתוכי
הסבירות שהמדרגות הרטובות שלנו
יובילו אותנו בדיוק לאותו מקום .

הרוח תטפח בחוץ בפני האנשים העוברים
כילדה  קטנה ומפונקת
המכלה את זעמה בעולם
תאט בעוברה ליד חלוני
ותנהם לעברי בעיניים רושפות
כמי שלקחה פיקוד  על הכלבים כולם .

ואז
כשהשמש תעמוד באמצע השמיים
וקינת הכלבים תחדל
אתעורר גם אני
אביט היישר לתוך הרווח
שבין האדמה לשמיים
ואראה
איך ירוק יכול להיות ירוק
איך כאב יכול להיות כאב
איך מבטם של אנשים
שארצם נשלטת בידי עם אחר
הנו זהה בכל מקום .
 
וכשאשב ליד השולחן בסלון
עם כוס התה שאכין
ופרוסת לחם טבולה בדבש
אוכל לחשוב
על הסבירות שהעקרב עדיין מחכה לי
לעומת הסבירות שהוא כבר מחכה למישהו אחר
ואקשיב לצלילו הממכר של הגשם
(שעד לא  מזמן היה רק עובר)
שוטף את כל המדרגות שלנו.