פגזים בשדרות,
נופלים כמו ממטרות.
טילים נוחתים,
על גגות הבתים.
ערבים מתנגשים,
בחיי היהודים.
ואנשים רצים,
היישר למקלטים.

פזמון:
מה לעשות החיים בקרשים,
אנשים הולכים ומתים.
וכל זה קורה ,
רק בגלל הערבים,
שאת החיים ממררים.

והכלכלה, אין מה לדבר,
כל יום זה הולך וגובר.
איך נפתור את בעיות הפרנסה,
ואיך נגרום למצב לעשות פרסה.

אני אומר בוא נפציץ אותם,
מקסימום נגמור אם הרבה דם.
אולי נפסיק אם כל הבעיות,
ונתחיל לחיות לפי התחושות.
מה לעשות החיים בזבל,
כל יום יש עוד אבל.

פזמון:
מה לעשות החיים בקרשים,
אנשים הולכים ומתים.
וכול זה קורה,
רק בגלל הערבים,
שאת החיים ממררים.

אחרי כול השנים,
שעברנו איסורים.
אין לנו כוח לחיות,
ואנחנו עושים שטויות.
לנו יש בעיות,
ואנחנו רוצים לשנות.

פזמון:
מה לעשות החיים בקרשים,
אנשים הולכים ומתים.
וכול זה קורה,
רק בגלל הערבים,
שאת החיים ממררים.