"יש, יש כמו זבל, " אמרתי לאחותי, "יש ערימות, צריך רק לחפור
קצת ומוצאים צ'יק-צ'ק."
אחותי הסתכלה בי כמו בחוסה ששפך עליה דייסה. עיניה הדומעות תרו
אחר מילים להביע את מידת הטימטום של מה שאמרתי.
"אתה לא מבין," היא נשפה.
"לא מבינה את בעצמך, ההוא, הוא היה שמוק, לא, אני לא מתכוון
לזה ככה, הוא היה באמת בחור עשר, אבל בסוף רק היה שמוק, אז מה
יצא לנו מזה שהיה בחור עשר? תאמיני לי, נמצא לך מישהו חדש, לא
פחות טוב. את תיראי."
"אין עוד מישהו כמו רוני," היא אמרה בקול קטן אך נחרץ.
קמתי מהכיסא.
"די. עכשיו אני מביא לך אחד חדש. כנסי לאוטו."
לקחתי את חפירה ונסענו למיזבלה ליד צומת הסירה. אחותי, שעוד לא
התייבשו לה הדמעות, לא רצתה לצאת מהאוטו. ויתרתי לה. טיפסתי על
ראש הערימה והתחלתי לחפור.
"הלו-הלו, מה אתה עושה פה?"
היה שם שומר.
"מחפש משהו לאחותי, חבר שלה עזב אותה."
באוטו, קלטתי אותה מקבלת צבע בורדו וקוברת את עצמה בריפוד.
השומר הסתכל לכיוונה ועשה לי בראש תנועה של מבין. "הבחורים זה
יותר ימינה, בחור."
"תודה," אמרתי. באמת, איפה שחפרתי מצאתי רק פלטפורמות ופרצופים
מחוקים מהסוג שלא צריך גילוח. עברתי ימינה, ובדקה כבר חשפתי יד
שעירה עם שעון צלילה. בעליה התגלה כבחור שרירי ומוצק.
"זה גבר," הינהן השומר, שעמד לידי והסתכל.
"נמוך מידי," זרקתי אותו הצידה והמשכתי לחפור.
"זה ניראה טוב דווקא," אמרתי על אחד שדווקא ניראה נחמד, לומד
משפטים וחתיך.
"תיזהר!" אמר השומר. משכתי את ידי בבהלה.
"כוס-אמק, נשך אותי!"
"זה מוצץ-דם, תיזהר מהם."
"יש עוד?"
"הו-הא. כמה."
האמת, המיבחר היה עלוב. כן, הרוב ניראו פחות או יותר בסדר, עם
השכלה, הורים טובים, כסף. אבל האישיות, אלוהים, אם האישיות
היתה רוק, לא היית יכול לאסוף מכולם מוחטה. נברתי בהר של חרא
ודרעק וכל מה שמצאתי היו בחורים נכים-רגשית, שמחפשים את עצמם,
שמחפשים זיונים, שמחפשים את אמא. בחורים שלא בנויים לקשר,
בכללי.
במכונית, נמאס לאחותי לחכות. היא ניגשה והסתכלה למעלה. הדמעות
שלה כבר יבשו.
"מצאת משהו?"
"קצת, אבל לא משהו לעניין," צעקתי לה.
"אתה בטוח?"
"בואי תיראי בעצמך. אין כלום. כולם נבלות, אפילו המכוערים."
אחותי טיפסה אלינו, מחזיקה את היד על האף כדי לא להריח, מייצבת
את עצמה ביד השניה.
"הינה, תיראי," אמרתי. אפילו נתתי לה את האת. לא הייתה צריכה.
תוך חמש דקות מצאה משהו.
"את זה," היא אמרה. השומר עזר לי לסחוב אותו לאוטו.
"את רואה?" אמרתי לה, בדרך חזרה. היא עשתה 'כן' עם הראש ובהתה
במציאה עם חיוך קטן על הפנים.
האמת, החדש שמצאה היה בדיוק כמו האיש ההוא. עזב אותה אחרי
שבועיים, השמוק.