היא לא מבינה, כנראה, איך היא כל כך מרוכזת בעצמה
נראה כאילו כל העולם הוא מעין בועה, אבל היא לא בתוכה.
אבל מצד שני, אוהבת ושונאת, צוחקת ובוכה, נותנת וגם לוקחת אבל
רק מה שהיא צריכה. הכל זה עניין של תקופות ואז נזכרת בתקופה
שעברה ואומרת וואו איזה תקופה יפה זאת הייתה. חייה את הרגע אבל
בעצם כמעט לא חיה, זה עושה אותה אולי קצת מוזרה אבל בעצם היא
לא. היא בן אדם רגיל שחי בשביל ריגושים והנאות אבל לפעמים לא
מוצא אותם.
חבריה אוהבים אותה על כל יתרונותיה וחסרונותיה אבל יודעים
שבסוף היא תמצא תקופה חדשה, שהם, לצערם, לא יהיו בתוכה. קשה
לחיות כך אבל היא כבר רגילה, לא שמה לב אם היא פוגעת אפילו לא
בכוונה.
היא עדיין לא מבינה, נקווה שכשתבין זה לא יהיה מאוחר מדי לתקן,
להשתנות, להיות.