[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ואז היא הרימה אותו מתחת לרגליה, רמוס ומקומט, חתכה אותו עם
הסכין הכי חדה שלה והניחה את שני החלקים על השולחן, או יותר
נכון, על המפה של אמא שלי. המפה הרקומה שהיא כל כך אוהבת,
ובוודאי לא תבין למה יש עליה כל כך הרבה דם.
אחר כך, בחנה אותו בקפידה, הסתכלה ארוכות ולבסוף זרקה את החלק
הקטן לפח, כמו היה פסולת לא נחוצה.
היא חרטה עליו משהו עם המפתח של המכונית שלה, ויכולנו לשמוע את
הפעימות האחרונות שלו. ממש התייפח.
כל פעימה חזקה מהקודמת.
כל פעימה כואבת וחדה מהקודמת.
אני לא זוכר מה קרה אז, או, מה היא עשתה.
אני חושב שכמה ימים אחר כך, כשבאתי אליה ופתחתי את המקרר שלה,
ראיתי אותו בתוך קופסא מלאה קרח, דהוי. עצוב.
שאלתי אותה על זה, אבל היא שינתה נושא במהירות אפילו בלי להניד
עפעף, והוסיפה שמה שחיפשתי נמצא במדף העליון.
אני בכלל קצת המום שאני מצליח להחזיק מעמד בלעדיו...
רק קצת המום, כי לא נותר בי הרבה רגש.
אפילו היא אמרה לי את זה. כואב לה כי אני לא מתייחס אליה ואני
"לא שם" בשבילה.
מוזר. אני כאן כל הזמן.

בדרך הביתה בשעות הקטנות של הלילה, כמה ילדים התקיפו אותי.
סכינים... מכות...
"עזוב אותו. הוא לא שווה כלום," אמר אחד מהם והם הלכו.
האם החזות החיצונית שלי מעידה על חולשה?!

נדהמתי לגלות את ההורים שלי על הספה, לידם כל המזוודות שעוד לא
פרקו.
"איך היה?" שאלתי ביובש. באמת שרציתי לחבק את אמא שלי. האמא
הקטנה והעייפה שלי. אבל היא מבחינה בהכל תמיד וחששתי שהיא
תבחין בריק שבחזה שלי.

כל יום הריק שלי גדל קצת.
אני חושב שרק כשחסר לך משהו אתה יכול להבין את משמעות הערך שלו
בשבילך.
זה מין חוק אוניברסלי לא מוגדר, אבל כולם יודעים שהוא קיים.
מאז אני - מסתובב לי.
ההורים שלי יודעים אבל אנחנו לא מדברים על זה.
אף פעם גם לא נדבר.
נראה לי שהוא עדיין נמצא שם וטוב לו.
הוא גם הכיר שם חברים חדשים, כמוהו, וכל אחד מספר לפעמים למה
הוא נמצא שם.

במקרר של החברה הקודמת שלי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה אף אחד לא
כותב עלי
סלוגנים
משעשעים?




בוליביה מוחה
דמעה בסלוגן
רגיש, שחסר לזה
שמאשר את
הסלוגנים אם הוא
לא מאשר אותו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/10/04 15:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סוודיש קרן

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה