המלים כלואות בתוכי. כמו הכאב האינסופי על מי שאינני. הקנאה
צורבת את עורי, חורכת את בשרי, שורפת את נפשי. אני אוהבת אותך,
זועק קול ממעמקי נפשי. מיוסר, בודד. אני אוהבת אותך. הדמעות לא
מפסיקות לצנוח בפראות על הפנים המעוותות. למות אני רוצה. להעלם
לחלל האוויר. למסור את נשמתי לחושך. לנתץ את לבי בדקירת סכין
אחת ארוכה. לפקוח את עיני אחרי המוות, ולגלות שאינני עוד.
ובמקומי נולדה אישה-נערה שהיא טובה מספיק עבורך.
זרעי השיגעון לא מרפים ממוחי הקודח. מצחי לוהט וגופי חלש. האם
הגיעה העת? גופי רועד, והזיות של אימה ופחד רוקדות לנגד
עיניי.
אני אוהבת אותך.
כשהטירוף ישלוט בידיי והסכין הרוטטת תינעץ בבשרי תדע אהוב שזהו
הזמן לשכוח. ובמצפון חלק ונקי, כי אתה מלאך יפהפה וטהור שהתאהב
בחוסר ההגיון, תניח לה לחדור ללבך כסם מרפה לאהבתך הישנה.